אני עוצמת עיניים ובדמיוני רואה את המסלול בו אני צועדת. שרידים של ענני אבק אחרונים נותרו עוד באוויר, אך אין הם מפריעים לי. הם עדות לכך כי הדרך אותה אני עוברת רצופה באתגרים רבים ובהתמודדויות עם מצבים חדשים וישנים, אם בפן האישי, אם המקצועי ואם הלימודי.
מרגישה כילד קטן אשר חזר מהגן ועל פי חולצתו המוכתמת יודעת האם מה אכל, במה שיחק ואיזה מיץ בטעמים שתה. גופי הדואב ושרירים שלא ידעתי על קיומם מורגשים כעת יותר מאשר קודם, מבט על רגליי, על נעלי ההליכה הכבדות והמאובקות, מאשר את הרגשתי.
יחד עם זאת, אני יודעת כי התחנה כשמה כן היא – תחנת ביניים למנוחה קלה והתרגעות. אך הראש מסרב לנוח, הראש מסרב להפרד זמנית מהמחשבות המתרוצצות בתוכו ללא הרף. כיצד יכולה לנוח כשלפניי עוד רבה הדרך ?
ונטילציה – אוורור רגשות יכול לסייע לי בכך, ולא אחת אני מוצאת עצמי כותבת רשומה מוונטלת – רשומה המסייעת לי באוורור הרגשות .
כתבתי שורות רבות ומחקתי, וכתבתי שוב – ומחקתי. ואילו הייתי צריכה לכתוב רשומה על גבי בלוק כתיבה, מזמן כבר הייתי מוקפת בדפים רבים מגולגלים ומקומטים הזרוקים על הרצפה לכל עבר.
כתיבת המילים וייצוגן הגרפי על המסך מסייעות לי בצורה כזו או אחרות בארגון המחשבות, וחלוקתן באופן קר, 'טכני' וזמני לתיקיות, עליהן כתוב שם המעגל – זהו צעד ראשון שלי לקראת המנוחה.
ראשית, אני מחפשת את דף ה- ReadMe, לקרוא את ההוראות וההנחיות כיצד עליי לנהוג עם גופי ונפשי. לאחר קריאת דף זה, אני עוברת לשלב הבא והוא פתיחת תיקייה, בדיקת התוכן ונזקים –במידת הצורך לבצע שמירת שינויים לשם המשך טיפול. באם אין צורך יותר בתיקייה – מיד היא תשלח לסל המחזור ושם תמחק לצמיתות.
עליי להזהר בפתיחת התיקיות. יודעת אנוכי כי חלקן הן בסיומת EXE ולא תמיד מומלץ לפתוח קבצים מסוג זה, אלא אם כן – קיימת תוכנת הגנה מעולה. בהקבלה לרגשותיי, בנקודת הזמן בה אני נמצאת, אני מודעת לעובדה כי חייבת להתאוורר בטרם אמשיך במסעי ובכך להקל על עצמי.
באופן שכזה אני מפנה מקום לתיקיות חדשות, בשאיפה – קלילות יותר, בעלות שמות משמחים יותר שהייתי רוצה שתשמרנה כזכרון טוב.
התיאור הנ"ל הינו תיאור קר למדיי והפוך לעולם הרגשות. ייתכן וזוהי הדרך שבה בחרתי, מבלי משים, כי שוב – קל לי לתאר את עצמי בדרך עקיפה, באמצעות מטאפורות.
כמה טוב לכתוב ולפרוק ... כמה טוב להתייחס לעצמך ולא להתעלם מהאותות שהגוף משדר ... ייתכן והייתי צריכה לכתוב את הרשומה הזו מזמן (:
עם עיניים מורמות מעלה והלאה אל עבר האופק, התיק מאורגן על גבי, אני מסדרת את בגדיי, מנקה את נעליי, לובשת חיוך על פניי ומתחילה לצעוד.... לצעוד אל עבר האופק הממתין לי בסבלנות אין סוף.
