I Did It My Way

And now, the end is near "
 And so I face the final curtain"

המסע אותו אני עוברת מתחיל להגיע אל סיומו... ואני נמצאת במרחק צעדים ספורים מקו הסיום.

רשומה זו מהווה את הפרק האחרון ביומן המסע אותו כתבתי במהלך תקופת לימודיי וּמִסָך כל הרשומות שכתבתי עד כה. זוהי הרשומה הקשה ביותר מבחינתי לכתיבה.

I've lived a life that's full, "
I traveled each and every highway. 
And more, much more than this- 
I did it my way"

בחירתי להרשם ללימודי התואר הובילה אותי לאחד מהמסעות המרתקים ביותר והמאתגרים ביותר שחוויתי עד כה, ועם כל צעד ושעל שהתקדמתי, חשתי כיצד הבחירה שבחרתי לפני כשנה וחצי אכן הייתה בחירה נבונה, וזאת למרות האתגרים הרבים שעלו מטבעם בדרך, אך גם לצד הרבה חוויות של הנאה ובת צחוק.

כאשר נתבקשנו לכתוב בלוג, המחשבות הראשונות שעלו לי מייד בראש היו כיצד אעשה זאת ? מהיכן אדלה נושאים לכתיבה ?  

סימני השאלה התפוגגו תוך זמן קצר.

לימודי התואר טמנו בחובם נושאי לימוד רבים ומגוונים, עשירים בתוכן פדגוגי וטכנולוגי, וכנגזרת תכני הרשומות נסובו סביב התכנים הללו, אקטואליה, תכנים המבוססים על תהליכים פדגוגיים משולבי טכנולוגיה שעברתי כאדם, אשת חינוך וכסטודנטית, וכך גם תלמידי כיתתי עברו זאת בעקבותיי, וכמובן איך אפשר ללא נקודות קושי אישיות שעלו לאורך מסלול המסע.

מדי שבוע נחשפתי לעולמות חדשים, מאמרים מרתקים, אתרים שלא האמנתי שאגלוש בהם וכלים טכנולוגיים שיתופיים רבים ועוד, וזאת הודות ללימודים והודות לכך שתלמידי כיתתי גמעו לרוויה ובשקיקה כל מושג ומונח טכנולוגי שהעברתי להם "חם מהתנור" ובמקביל יישמו זאת בתהליך הלמידה שלהם, החל מפודקאסט, דרך בלוג למידה, אם במצב שיגרה ואם במצב חירום, וכלה במחולל משחקים לימודי. 

"I planned each charted course, 
Each careful step along the byway. 
And more, much more than this- I did it my way"

כל רשומה שכתבתי מדי שבוע, תוכננה בקפידה ונוסחה בהתאם. המילים נבחרו לאחר תהליך סינון ולא אחת שונו, דבר שקרה גם לאחר העלאת הרשומה לבלוג. תהליכי החשיבה הביקורתית ההדרגתיים שעברתי והמשוב עלו בעיקר בלילות, כשהיה שקט. רק אז החלו המחשבות להלום ראשי, וביניהן - הרשומות. חלק לא מבוטל מהן מצאתי עצמי מנסחת בלילה. הופתעתי לגלות כיצד המילים החלו נרקמות להן במרקם המיוחד להן והמאפיין אותן וכבר מצאתי עצמי מחוץ למיטה רוקמת על הכתב את אשר נרקם במחשבה.

כן, היו גם פעמים בהם הייתי נטולת כל רעיון והתחבטתי עם עצמי מה יהיה גורל הרשומה הבאה העתידה להיכתב... היה זה רק עניין של זמן.

לא אחת מצאתי עצמי חוזרת ליומן המסע וקוראת את הרשומות שכתבתי. תחושת התמוגגות וסיפוק הציפה אותי כיוון שהיה לי מאד קשה להאמין כי זהו יציר עמל כפיי ומחשבותיי. הייתי קוראת ונזכרת בסיפור הרקע המסתתר מאחורי הרשומה ומחייכת לעצמי.

חלק מהרשומות שלי נכתבו סביב נושא הפייסבוק, ופעמים מספר תיארתי את הפרופיל שלי אנמי. בניגוד לפייסבוק, אני מוצאת את הכתיבה בבלוג כשער כניסה לעולמי האישי והפרטי – שער שנפתח מרצון והזמין פנימה קוראים לא מעטים.

הרשומות החלו נרקמות אות אחר אות, ואת אות החיים הראשון שלהן קיבלו באמצעות תגובות אשר היוו משוב ליומן המסע. יש !  יש מי שקורא !

אני גאה לומר שבשיעור הלפני אחרון שהתקיים קיבלתי מד"ר גילה קורץ את התואר "שיאנית הבלוגים", כך שהבלוג שלי זכה למספר התגובות הרב ביותר. איזה אושר !

I faced it all and I stood tall "
And did it my way…

Yes, it was MY way !"

אין ספק שבמבט לאחור ובראייה קדימה – ההתמודדות לא הייתה קלה וכך גם הדרך – אך באותה נשימה ובאותו משפט יכולה אני לומר כי היום אני נמצאת במקום אחר לחלוטין מנקודת הפתיחה של אוקטובר 2010.

אני בהחלט יכולה לומר ש- I did it my way, כי זכיתי להכיר את עצמי ברבדים נוספים שהיו חבויים בי ולא ידעתי על קיומם ועל כך אני מודה לד"ר גילה קורץ, שבדרכה שלה, זימנה לי זאת דרך כתיבת הבלוג וזאת עשיתי בדרכי שלי.


מצרפת סרטון המתאר באופן תמציתי את יומן המסע שלי :