בלוג, מצב חירום והקשר ביניהם
בחרתי לכתוב על הבלוג ככלי לאיוורור רגשות במצב החירום בדרום, ההסלמה.
אני יושבת מול המסך, אצבעותיי על המקלדת, ממתינות לפקודה לנוע על המקשים, לחבר מקש אחד למשנהו ולהקליד את המשפטים הנכונים. אך בראש יש כאוס. השאלות מתרוצצות בראשי : מהיכן להתחיל ? מה להעלות על הכתב ? איך מנסחת ? ...
אני מתגוררת באשדוד שנמצאת בטווח הירי. מאז מלחמת "עופרת יצוקה", נראה כי גם אשדוד נכנסה לסטטיסטיקת הגראדים. נו, מה לעשות ? אנחנו הרי בעידן המאה ה-21 והטכנולוגיה מדברת בעד עצמה.
אודה ולא אבוש. כן ! אני מפחדת !
כמחנכת כיתה עליי לוודא שבשעת חירום, בתקופה בה הלימודים אינם מתקיימים, תלמידי כיתתי יוכלו ללמוד וכמובן – יוכלו לשוחח עם חבריהם על רגשותיהם ובכך לתת דרור לפחדים ולהבין כי הפחד והחרדה טבעיים הם ומשותפים לכולנו.
חלק מהתהליך הלימודי שלנו בכיתה כולל למידה באמצעות בלוג. בבלוג הלימודי מועלים תכנים לימודים סביב נושא מסויים, מועלים סרטונים לימודיים ואף כאלה העוסקים בטכנולוגיה והתלמידים מתבקשים להביע את דעתם ולהתייחס לתשובות חבריהם, תוך שמירה על כללי הכתיבה בבלוג.
הבלוג שימש אותי ואת תלמידי כיתתי כבלוג חירום כאשר פרצה ההסלמה הראשונה, בחודש מרץ. יצירת הקשר עם התלמידים הייתה באמצעות הבלוג הכיתתי (מה גם שאתר אוריינית קרס בשל העומס).
בבלוג הכיתתי, העליתי רשומות המתייחסות למצב הביטחוני, שיתוף ברגשות ובתחושות, היכן היה כל אחד בעת שמיעת האזעקה, כיצד פעל והעליתי משימות מקוונות בנושאים שונים במטרה להפיג את המתח.
הצעד הראשון בשיתוף היה שלי. התלמידים קראו את תגובתי והבינו כי מותר ונכון לחוש את שהם חשים. אט אט החלו התגובות לזרום ויחד איתן הועלו על כתב מילות חיזוק ועידוד הן לחברי הכיתה והן לצבא שלנו.
מפאת חסיונם של פרטי התלמידים, אני מנועה מלהציג דוגמאות.
אך היו בטוחים, כי גאה אני בתלמידיי שעשו שימוש נבון בבלוג והפכו אותו לכלי המסייע להם להתמודד, לפחות חלקית, עם המצב הקיים.
בחרתי לכתוב על הבלוג ככלי לאיוורור רגשות במצב החירום בדרום, ההסלמה.
אני יושבת מול המסך, אצבעותיי על המקלדת, ממתינות לפקודה לנוע על המקשים, לחבר מקש אחד למשנהו ולהקליד את המשפטים הנכונים. אך בראש יש כאוס. השאלות מתרוצצות בראשי : מהיכן להתחיל ? מה להעלות על הכתב ? איך מנסחת ? ...
אני מתגוררת באשדוד שנמצאת בטווח הירי. מאז מלחמת "עופרת יצוקה", נראה כי גם אשדוד נכנסה לסטטיסטיקת הגראדים. נו, מה לעשות ? אנחנו הרי בעידן המאה ה-21 והטכנולוגיה מדברת בעד עצמה.
אודה ולא אבוש. כן ! אני מפחדת !
כמחנכת כיתה עליי לוודא שבשעת חירום, בתקופה בה הלימודים אינם מתקיימים, תלמידי כיתתי יוכלו ללמוד וכמובן – יוכלו לשוחח עם חבריהם על רגשותיהם ובכך לתת דרור לפחדים ולהבין כי הפחד והחרדה טבעיים הם ומשותפים לכולנו.
חלק מהתהליך הלימודי שלנו בכיתה כולל למידה באמצעות בלוג. בבלוג הלימודי מועלים תכנים לימודים סביב נושא מסויים, מועלים סרטונים לימודיים ואף כאלה העוסקים בטכנולוגיה והתלמידים מתבקשים להביע את דעתם ולהתייחס לתשובות חבריהם, תוך שמירה על כללי הכתיבה בבלוג.
הבלוג שימש אותי ואת תלמידי כיתתי כבלוג חירום כאשר פרצה ההסלמה הראשונה, בחודש מרץ. יצירת הקשר עם התלמידים הייתה באמצעות הבלוג הכיתתי (מה גם שאתר אוריינית קרס בשל העומס).
בבלוג הכיתתי, העליתי רשומות המתייחסות למצב הביטחוני, שיתוף ברגשות ובתחושות, היכן היה כל אחד בעת שמיעת האזעקה, כיצד פעל והעליתי משימות מקוונות בנושאים שונים במטרה להפיג את המתח.
הצעד הראשון בשיתוף היה שלי. התלמידים קראו את תגובתי והבינו כי מותר ונכון לחוש את שהם חשים. אט אט החלו התגובות לזרום ויחד איתן הועלו על כתב מילות חיזוק ועידוד הן לחברי הכיתה והן לצבא שלנו.
מפאת חסיונם של פרטי התלמידים, אני מנועה מלהציג דוגמאות.
אך היו בטוחים, כי גאה אני בתלמידיי שעשו שימוש נבון בבלוג והפכו אותו לכלי המסייע להם להתמודד, לפחות חלקית, עם המצב הקיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה