גוגי ? גולגול ? להתגלגל ...

לא ... הרשומה של היום לא עוסקת בשיבושי השפה העברית.

זוהי דרך נוספת לציין את שם מנוע החיפוש הנפוץ ביותר באינטרנט – גוגל.

‎

בטרם אתחיל,

נא להכיר - סבתא סעדה.

תלמידי כיתתי צפו בסרטון בשם: "סבתא סעדה מדברת על גוגל ואייפון", שצולם על-ידי נכדה דורון.

עבורם היה הסרטון מעין מנהרת זמן המחברת בינם לבין הדור של סבתא סעדה. במהלך הצפייה, הם שמעו כינויים רבים ל"גוגל" ,כגון: גוגי, גולגול, והיו עדים לשיבושים מילוליים מהעולם הטכנולוגי מפיה של סבתא סעדה ומתוכן תשובותיה הבינו עד כמה הפער בינה לבינם הוא עצום.

בעקבות הצפייה בסרטון, הגיעו התלמידים לתובנה כי קיים פער עצום בין הדור הראשון שהגיע לארץ ישראל לבינם, כילדים דיגיטליים.

התלמידים שיתפו וסיפרו באיזו נקודה טכנולוגית או לאו נמצאת סבתא שלהם והתייחסו לפער באופן טבעי למדי. ומנגד, בינם לבין חבריהם קיימת תחרות שבאה לידי ביטוי במכשירי נייד משוכללים, משחקים דיגיטליים מתקדמים ועוד.

מבחינת התלמידים, באופן טבעי, הם נולדו לתוך עולם דיגיטלי והשימושים היום-יומיים במכשירים טכנולוגים הם טריוויאלים עבורם ויהיה להם מאד קשה להסתדר בלעדיהם.

האמנם ?

מבחינת מקומי בין הדורות, אני נמצאת בתווך בין הדור של סבתא סעדה ובין דורם של תלמידי כיתתי. ממקום זה אני מתחברת בקלות לשני הדורות ורואה מאיזו נקודה לא טכנולוגית הגעתי ולאיזו נקודה טכנולוגית אני שואפת.

זו הנקודה בה אני מרגישה שגרירה דיגיטלית והגדרת תפקידי במקרה זה היא לחשוף את התלמידים למגוון העשיר והבלתי נדלה הקיים בעולם הטכנולוגי, לפתח ולטפח מיומנויות אשר תסייענה להם בעולם בו הם חיים, וזאת מעבר לידיעתם היכן נמצא כפתור ה-Send  או ה- Play.

עד לפני הופעת המחשב, האינטרנט, האייפון או כל מכשיר טכנולוגי אחר, האנושות התקיימה ללא בעיות, וסבתא סעדה הינה הוכחה מוצקה לכך ועבורה – הטלויזיה מדגם Sony שנרכשה בשקם, היא המכשיר הטכנולוגי המתקדם ביותר והשימושי ביותר במאה ה-21.

מנגד הפער ההולך ומתעצם בין הדורות הוא תלוי זמן. מנקודת ראות מבטי, השלמת הפערים הללו לא תתבצע, היא עשוייה להצטמצם או להעצים את הפער, במידה ותהייה קפיצה טכנולוגית נוספת.

בל נשכח כי הילדים ישארו ילידים דיגיטליים עד להגעתו של דור חדש אשר לא ידע את דור המחשב והאייפון ומי יודע ? אולי הם יתפסו את מקומה של סבתא סעדה באחד מהשיעורים.

צפו בסרטון "סבתא סעדה מדברת על גוגל ואייפון"

בלוג, מצב חירום והקשר ביניהם


בחרתי לכתוב על הבלוג ככלי לאיוורור רגשות במצב החירום בדרום, ההסלמה.
אני יושבת מול המסך, אצבעותיי על המקלדת, ממתינות לפקודה לנוע על המקשים, לחבר מקש אחד למשנהו ולהקליד את המשפטים הנכונים. אך בראש יש כאוס. השאלות מתרוצצות בראשי : מהיכן להתחיל ? מה להעלות על הכתב ? איך מנסחת ? ...


אני מתגוררת באשדוד שנמצאת בטווח הירי. מאז מלחמת "עופרת יצוקה", נראה כי גם אשדוד נכנסה לסטטיסטיקת הגראדים. נו, מה לעשות ? אנחנו הרי בעידן המאה ה-21 והטכנולוגיה מדברת בעד עצמה.


אודה ולא אבוש. כן ! אני מפחדת !


כמחנכת כיתה עליי לוודא שבשעת חירום, בתקופה בה הלימודים אינם מתקיימים, תלמידי כיתתי יוכלו ללמוד וכמובן – יוכלו לשוחח עם חבריהם על רגשותיהם ובכך לתת דרור לפחדים ולהבין כי הפחד והחרדה טבעיים הם ומשותפים לכולנו.


חלק מהתהליך הלימודי שלנו בכיתה כולל למידה באמצעות בלוג. בבלוג הלימודי מועלים תכנים לימודים סביב נושא מסויים, מועלים סרטונים לימודיים ואף כאלה העוסקים בטכנולוגיה והתלמידים מתבקשים להביע את דעתם ולהתייחס לתשובות חבריהם, תוך שמירה על כללי הכתיבה בבלוג.


הבלוג שימש אותי ואת תלמידי כיתתי כבלוג חירום כאשר פרצה ההסלמה הראשונה, בחודש מרץ. יצירת הקשר עם התלמידים הייתה באמצעות הבלוג הכיתתי (מה גם שאתר אוריינית קרס בשל העומס).


בבלוג הכיתתי, העליתי רשומות המתייחסות למצב הביטחוני, שיתוף ברגשות ובתחושות, היכן היה כל אחד בעת שמיעת האזעקה, כיצד פעל והעליתי משימות מקוונות בנושאים שונים במטרה להפיג את המתח.


הצעד הראשון בשיתוף היה שלי. התלמידים קראו את תגובתי והבינו כי מותר ונכון לחוש את שהם חשים. אט אט החלו התגובות לזרום ויחד איתן הועלו על כתב מילות חיזוק ועידוד הן לחברי הכיתה והן לצבא שלנו.


מפאת חסיונם של פרטי התלמידים, אני מנועה מלהציג דוגמאות.
אך היו בטוחים, כי גאה אני בתלמידיי שעשו שימוש נבון בבלוג והפכו אותו לכלי המסייע להם להתמודד, לפחות חלקית, עם המצב הקיים.

פייסבוק, מחד ומאידך

רשת חברתית המשתייכת לטכנולוגיית Web2 ובבסיסה הרעיון של שיתופיות והרגשת שייכות חברתית.

עבור מרבית האוכלוסיה, הפייסבוק הוא דינמי ומהווה חלק בלתי נפרד מחיי הצעירים ובני נוער רבים בכל רחבי העולם. (דברים אלו מתבססים על ההקדמה במאמר שכתבו שרודר וגרינבאו [Schroeder, J., and T. Greenbowe.] והועלו בשיעור). כך שמבחינת שאר העולם, אם אין לך פייסבוק, אתה לא קיים.

אך לא בבית ספרי.

בשיעורי התקשוב של ד"ר גילה קורץ דובר, לא אחת, על רשתות חברתיות וביניהן הפייסבוק. בין השאלות שנשאלנו עלתה השאלה מהו פייסבוק עבורנו ... תשובתי בעניין הייתה: ספר ללא פנים ... Book without Face.

ואכן, עבורי, מהווה הפייסבוק, ספר ללא פנים. ספר בו אין הקדמה ואין ביוגרפיית משתמש, ספר בו תוכן העניינים אינו מעיד על תוכן הספר. ניתן לומר, כי הפרופיל שלי די אנמי ופעילות רבה אין בו. אך בוודאות יכולה אני לומר כי אין זה מעיד עליי כאדם וכאישיות ובהחלט אין זה מעיד על חוסר קיומי.

לא במקרה הבא.

לפני מספר חודשים פגשתי באירוע כלשהו תלמידים שהייתי המחנכת שלהם בכתה ג, לפני כ- 10 שנים. היום הם לקראת סיום כתה יב' ועומדים לפני גיוס. ההתרגשות הייתה עצומה !  וכמובן שבין התרגשות לשמחה החלפנו גם פייסבוק.

זמן קצר לאחר מכן, קיבלתי הזמנה בפייסבוק מיקיר, אחד מהתלמידים שפגשתי. יקיר איבד את אחיו תוך כדי פעילות מבצעית בעזה, סרן משה טרנטו, ז"ל. ההזמנה הייתה לערב ציון זכרו של האח וזכרה של אירית שטרית, ההרוגה הראשונה באשדוד במהלך המלחמה "עופרת יצוקה".

במשך זמן ארוך התלבטתי אם ללכת לארוע ואת ההתלבטות, עזר לי לפתור, שוב, הפייסבוק. 
ביום רביעי, 4.5.11, כשעה לפני תחילת האירוע, ראיתי כי אחד מהתלמידים מחובר ופתחתי איתו בשיחת צאט. לא הייתי צריכה הרבה כדי לדעת מה עליי לעשות, ומספר רגעים לאחר השיחה כבר החשתי פעמיי לעבר האודיטוריום של מקיף ח', בו התקיים ערב שירי הלוחמים.

במהלך הטקס, הגעתי להארה. הבטחתי לעצמי לספר את סיפורו של משה טרנטו, ז"ל ולהעבירו הלאה לתלמידים.

טרם מצאתי את המילים כדי לתאר את שחשתי, את עוצמות הרגש המהולות בעצב מהאירוע ובהתרגשות מלראות את התלמידים שחינכתי לפני כ-10 שנים. ולכן אני מרגישה שחסרות כאן המילים שתפקידן למלא את שקשה לי לתאר.

בסופו של הערב, הצטלמנו יחדיו והתמונה, איך לא, הועלתה במיידית על ידי אחת הבנות לפייסבוק תחת הכותרת: "תמונת מחזור כתה ג1 ", בצירוף לב קטן.

לסיכום, אני יכולה לומר, כי הפייסבוק מחד, הפגיש בין אנשים שלא ראו זה את זה, שימח ושיתף בכך גם את האחרים. ומאידך, קשה לי להעלות על הכתב את שאני חשה ודווקא במקרה זה, ייצג הפייסבוק את האנטיתזה המוחלטת למשפט "אם אין לך פייסבוק - אתה לא קיים" ועבור תשובתי Book without Face  וזו קיבלה משמעות חזקה ביותר - התמונה קיימת, אך האדם אינו.

לדף הפייסבוק של  סרן משה טרנטו, ז"ל  

 מצרפת את תמונת המחזור שלי עם תלמידי כתה ג1, אז, יב' היום :

שינוי מקוון

במאה ה-21 מתרחשים שינויים טכנולוגיים רבים ומגוונים אשר משפיעים באופנים שונים על החברה בה אנו חיים. כתוצאה מכך, מערכת החינוך, המהווה סוכנת ידע, מחוייבת להרחיב את מרחבי הידע שלה ולחזק את יכולותיה ולהשיג את מטרותיה ויעדיה וזאת בעזרת התקשוב.

הדור הצעיר משתמש בטכנולוגיות הידע לצרכיו השונים, ביניהם נוכל למצוא את האייפון, אייפד, פייסבוק, טוויטר, טכנולוגיית ה- Wii ועוד. מכאן משתמע שבית הספר אינו נחשב עבור הילדים כסביבת בעלת משמעות.

זו בדיוק הסיבה שחייבים להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר לבית הספר את הרלוונטיות והעדכניות ולמקם את בית הספר במרחב פעולתו של הילד ועל ידי כך לחבר בין הטכנולוגיה לבין מערכת החינוך.

אין כאן תרופת פלא ואין ניסים ונפלאות. המטרה הינה ארוכת טווח והשגתה, יכולה, לעיתים, להעלם באופק.
ובכל זאת,  כיצד עושים זאת ?

לשם השגת המטרה, קיים צורך בשלושה גורמים מרכזיים המעורבים, כל אחד ברמתו, בתמיכה בשינוי והטמעתו:
מנהל בית הספר, רכז התקשוב ומובילי השינוי.
כמו כן, קיימים ארבעה מרכיבי מוסד המהווים חלק בלתי נפרד מהסביבה הבית ספרית והם אחראים על השינוי: מורים, תלמידים, מנהל והקהילה החברתית. כאשר הקהילה החברתית היא זו המשמשת כבסיס חיצוני ובאמצעותה יתרחש שינוי מהותי בתוך בית הספר.

על פי ד"ר דוד חן, "יעדי התקשוב הם לסייע למערכת החינוך להשיג את מטרותיה טוב יותר, מהר יותר ויעיל יותר", ואכן - שיפור איכות הלמידה ותוצאותיה תלויות בשינויים בתכניות הלימודים, למידה וחשיבה, פדגוגיה, מנהל הערכה ובקרה, צורך בפיתוח סביבת למידה ופיתוח כוח אדם.

עצם כך, למידה המשולבת מחשב מציעה ללומד פעילות אינטלקטואלית ומזמנת חלונות הזדמנות לפיתוח וטיפוח כישורים ומיומנויות מסדר חשיבה גבוה.

עד כה תיארתי את השינויים הטכנולוגים המתרחשים במאה ה-21 ומציג בפני המנהלת את השינויים שיש לערוך במסגרת בית הספר ומחוצה לו.

בבית הספר בו אני מלמדת לומדים כ- 700 תלמידים וישנן 19 כיתות אם, כאשר 13 מתוכן מקוונות. יחד עם זאת השינוי המקוון אינו מוחשי ומורות רבות משתמשות במחשב כאמצעי טכני ולא כאמצעי הוראתי-לימודי, מיותר לציין כי קיימות מורות אשר אינן שולטות במיומנויות המחשב ברמה הבסיסית, עובדה המעצימה את הפער הטכנולוגי.


מנהלת בית הספר הינה מובילת תקשוב ומנסה להטמיע בכל דרך את הטכנולוגיה, אך היא נתקלת, ולא מעט, בקשיים שאינם תלויים בה, כדוגמת הקצאת תקציבים.

כאשת חינוך, אני מתקשה להבין את הקושי בהוצאה לפועל של תכנית השינוי המקוון, בפרט שרבות דובר על שינוי במערכת החינוך, ובכך מחלחלת בי התחושה כי הדברים בהחלט נקראים יפה על הנייר, אך בין הנייר למציאות קיים פער הגדול אף יותר מהפער הדיגטילי בו אנו נמצאים.

אני כולי תקווה כי יחד נצליח להנחיל ולהטמיע בבית הספר את השינוי המקוון ובכך נסייע בפיתוח מנהלים, מורים ותלמידים אשר יתאימו לעידן המאה ה-21.

מצרפת סרטון שהכנתי והוא מיועד למנהלת בית הספר.
הסרטון מתאר השינוי המקוון שיש לערוך בבית הספר ברמות השונות.