בקורס "היבטים גלובליים של התקשוב" בהנחייתה של ד"ר חגית מישר-טל נחשפנו לתכניות תקשוב לאומיות שונות בתחום החינוך ברחבי התבל. בין התכניות הללו, בלטה בעיקר התכנית של בריטניה.
בריטניה היא בין המדינות הראשונות אשר החלה לעסוק בתקשוב, כאשר הדגשים העיקריים הם בעיקר טכנולוגיה, מעבר למחשבים וההצטיידות עצמה. ובמה דברים אמורים ?
1. היחס בין מספר הילדים למחשב הוא 1:6.
2. קישור בתי הספר לתשתיות של אינטרנט מהיר.
3. הצטיידות הכיתות בלוחות אינטראקטיביים.
והיכן הפדגוגיה ?
הצוות החינוכי והפדגוגיה הם החוליה החסרה בשרשרת הטכנולוגית המוצגת, וכיוון שהמורים לא אימצו לחיקם את הטכנולוגיה כחלק בלתי נפרד מתהליך ההוראה שלהם, נותרה הטכנולוגיה מנותקת מהפדגוגיה. מאז עברו תכניות תקשוב רבות במשרד החינוך של בריטניה, תוך התייחסות לפדגוגיה וניכר כי מכל תכנית הופקו לקחים משמעותיים ויושמו.
וישראל – היכן היא ?
בשנת 2011 נכנסה ישראל ל-30 המדינות המפותחות בעולם, אך יחד עם זאת היא ממוקמת במקום נמוך מאד בתחום התקשוב. על מנת שישראל תמנף עצמה ותמוקם גבוה, ישנם קריטריונים המסייעים בהערכת תכנית התקשוב הלאומית בחינוך. אמיין אותם ל-4 קבוצות עיקריות: רמת הלומד, רמת המורה, רמת המדיניות ורמת התשתיות. כך שבכל אחת מהרמות הללו, יש להחיל שינוי משמעותי.
הידעתם כי החל משנות ה- 70 פותחו יותר מ-10 תכניות תקשוב בחינוך ?
בשנות ה-70-80 הוקמו גופים שונים, כדוגמת מט"ח כגורם אשר יפתח את הקשר בין הטכנולוגיה לחינוך, חלו שינויים מהותיים בשימוש במחשב ובשנת 1986 חל המהפך בשימוש במחשב ובפיתוח מיומנויות מסדר חשיבה גבוה. אך האם היה די בכך ?? כמובן שלא ! בשנות ה- 90 ההשקעה הייתה בתשתיות אינטרנט, הצטיידות והטמעה פדגוגית. חלה מהפיכת האינטרנט ושוב – שונו התכניות הפדגוגיות בהתאם לתפיסה החדשה.
שלושה עשורים בהם מתואר מצב אידיאלי עבור התקשוב בישראל.
אך מה קורה בעשור הראשון של שנות ה- 2000 ?
חלה ירידה חדה בהצטיידות במחשבים, בלאי המחשבים הלך וגדל והחלה להתגבש תפיסה חדשה: איים של חדשנות. דהיינו – מקומות בהם תהייה השקעה משמעותית, דבר השפיע למקומות נוספים חדשים. האם האיים שרדו את איתני המערכת ? לא ולא ! רק לקראת סוף העשור הראשון (2010) עלה כי עניין איים של חדשנות אינו מוצלח ואינו מצליח להטמע במערכת.
והנה אנחנו בשנת 2011 – ועקב כניסתה של ישראל למדינת התקשוב ב- OECD פותחה תכנית לאומית חדשה לתקשוב הכוללת את תכנית הערכת משרד החינוך למאה ה- 21 ותכנית להקניית מיומנויות המאה ה-21.
אז מה בכל זאת חדש ?!
המעגל אשר מייצג תפיסה זו מההיבט הארגוני תשתיות ותחזוקה ופיתוח מקצועי של עובדי הוראה ומההיבט הפדגוגי התאמת תכניות הלימוד ותכנים דיגיטליים, כך שבין שני ההיבטים הללו נמצאת ההערכה.
הדגש בתכנית החדשה הוא העצמת המורה בסביבת עבודתו, פיתוחו והכשרתו המקצועית והפדגוגית במטרה שיעביר זאת לתלמידים. כך שברמה המערכתית המורה הוא במרכז וברמה הפדגוגית – התלמיד במרכז.
האם יש די בכך ? מה דעתי בעניין ?
סקירה היסטורית ארוכה במקצת ודי משקפת את המצב הלכה למעשה בין כותלי הכיתות. מצרפת את תגובתי בקבוצת הקורס שנפתחה בפייסבוק :
כאשר נחשפתי לתכנים הללו, עלה על פניי חיוך של "היי ! אני מגיעה מהחינוך ! עכשיו אני יודעת מהי נקודת הפתיחה, אני נמצאת איפשהו על ציר החדשנות החינוכית ומבחן המציאות רחוק מאד מנקודת הסיום "
כן, זה היה חיוך ארוך (:
הרשומה התבססה על מצגת תכנית התקשוב הלאומית של ישראל שהוצגה בקורס "היבטים גלובליים של התקשוב" בהנחייתה של ד"ר חגית מישר-טל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה