רק מילה טובה ...

                                     " הכרת תודה היא מהדברים הפשוטים,

אך רבי העוצמה

שבני אדם יכולים

להפנות אלה אל אלה "

- רנדי פאוש- 

רבות דובר, מדובר ועוד ידובר על הטכנולוגיה ועל יתרונותיה בעת שילובה בפדגוגיה.

אחד מיתרונותיה של הטכנולוגיה בפדגוגיה הוא האינטראקטיביות המאפשרת מתן משוב מיידי ללומד, משוב המרמז לו האם הוא הצליח במשימה או שמא עליו לנסות שוב.

לפני כשבוע חלה מסיבת חנוכה בכיתתי.

ההיערכות וההתנהלות הייתה בהתאם, כך שבסוף המסיבה, בעת שההורים ואני מארגנים את הכיתה ומחזירים אותה למצבה הטבעי, נפתחה דלת כיתתי ונכנסה אמו של אחד התלמידים אותו אני מלמדת מתמטיקה בכיתה מקבילה.

היה בינינו מרחק לא קצר והיא דיברה עימי כשהיא ליד הדלת ואני נמצאת בסוף הכתה, ראיתי את שפתיה זזות ומרכיבות את המילה "תודה", אך לא הייתי בטוחה לכך, ייתכן ורעש השולחנות המוזזים תרם לכך או שאפילו לא העליתי על דעתי שקראתי נכון את שפתיה.

הפסקתי את סידור השולחנות וניגשתי לאמא, התנצלתי על כך שלא שמעתי את אשר אמרה והצעתי שנצא מחוץ לכיתה, מפאת צנעת הפרט ונוכחות הורים בכיתתי.

כאשר יצאנו, החלה האמא לדבר.

ללא כל התראה מוקדמת או שיחת חולין של "מה שלומך ? חג שמח", אמרה לי האמא את המילה הבאה שהצליחה לצמרר אותי: " תודה ! ".

לא היה לי שמץ של מושג על מה מדברת האמא, אך לא היה עליי להמתין הרבה להבהרת הערפל.

האמא סיפרה לי כי בשנתיים הראשונות ללמידתו (כתה א-ב), בנה פשוט סבל ולא אהב להגיע לבית הספר, והשנה – הודות למחנכת שלו ולי (שאני מלמדת אותו מתמטיקה) – המצב השתנה ובנה אוהב להגיע לבית הספר, אוהב ללמוד וכי הכנת שיעורי הבית איתו הפסיקה להיות עול, כיוון שהילד ניגש ברצון להכין את השיעורים.

האמת ?
לא ידעתי מה לומר באותו רגע, משום שדמעות של התרגשות החלו ממלאות את עיניי. בנה עמד בסמוך אלינו, יחד עם אחותו, כאשר ראיתי אותו, הזמנתי אותו להצטרף אלינו וחיבקתי אותו, חיבקתי חיבוק אוהב.

חיבוק אוהב על כך שהפידבק שמוסר הוא לאימו על המתרחש בשיעוריי משקף נכונה את המציאות, חיבוק אוהב על כך שהילד ואימו מעורבים בתהליך הלמידה ואינם מתערבים בו, חיבוק על כך שהילד עצמו, למרות כל הקשיים העצומים שיש לו, החליט שהוא לוקח את עצמו בידיים ומתנהל בהתאם, וחיבוק אוהב על כך שזוהי התמורה שלי לכך שאני מורה.

עם כל הקשיים הקיימים בתחום הפדגוגיה, מילוי הטפסים, והתערבות ההורים, הדרישות הבלתי פוסקות ותלמידים ללא הרגלים ובעיות לא מעטות, עדיין קיימים הדברים הטובים, הקטנים האלה שמתרחשים מבלי שאשים אליהם לב, והם היכולת שלי לגרום לילד להתעלות מעל כל קשייו ולהרגיש כאחד מהכתה, כשווה בין שווים.

ולא פחות חשוב, גדולתה של האמא לבוא אליי ולהודות לי על כך שיש לי חלק בהתקדמות של בנה.

כפי שנאמר, הטכנולוגיה אינה מחליפה את הפדגוגיה, אך היא אינה מחליפה גם את המורים, או נכון יותר לומר – את בני האדם והרגשות.

קבלת משוב מאדם שונה לחלוטין מקבלת משוב ממחשב, תחושת ההצלחה שונה אף היא משמיעת חצוצרות במחשב המבשרות כי סיימתי את המשחק בהצלחה. מבוגרים כילדים שמחים תמיד לקבל הוקרת והכרת תודה והרגש המפיץ אותנו בעל ערך שאינו יסולא בפז.

כך שאין משנה באיזה עידן אנו חיים, הרגש המעורב בעניין הוא זה שיוצר את ההבדל, ועל כך אני מודה לאותה אמא.