Changes Ahead

" קיימו את אשר ראוי לקיים,
שנו את אשר ראוי לשנות,
 והרבה דברים דורשים שינוי   "

-          יצחק רבין, ז"ל -

הרשומות שאני מעלה מתבססות מאמרים שקראתי במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך בישראל" בהנחייתו של פרופ' עמי וולנסקי וכן על הנאמר קורס "מדעי החינוך במאה ה-21" בהנחייתו של פרופסור דוד חן וכמובן - תובנות אישיות ונסיוני האישי בתחום החינוך.

משיעור לשיעור, אני מגלה עד כמה מערכת החינוך מהווה מערכת מורכבת והיא בין המערכות הבודדות, אם לא בודדת, אשר מחילות שינויים מתמידים על מנת למצוא את נתיב ההצלחה ולהתמיד זו.

פרופ' דוד חן הגדיר פרדיגמה כ"ידע המוסכם על הקהילה המקצועית העוסקת באותו תחום", ומערכת החינוך – המערכת היחידה שהיא לא פרדיגמה וזאת בשל העובדה כי אין בחינוך מספיק ידע המוסכם על אנשי החינוך.

הכצעקתה ?!

הכיצד ייתכן שמערכת חינוך אשר מתפקידה להכשיר את דור העתיד ולהנחיל ערכים ודרך ארץ, טרם מצאה את שביל הזהב בו עליה לפסוע ?

במאמרו, תר סרג'ובני אחר אסטרטגיית שינוי, דרך פעולה מיטבית אשר תוביל לשינויים מהותיים במבנה בית הספר: שינויים  בתכניות הלימודים , בדרכי ההוראה של המורים אשר תובלנה לשינוי בדרכי הלמידה של התלמידים כך שכל אלה ועד יובילו ויקדמו את ההישגים המצופים מהלומדים.

צוות ההוראה הוא למעשה הרשות המבצעת. בכדי שצוות ההוראה יוכל לעבור אף הוא תהליך של שינוי עמוק, יש להעצימו ולא רק בלמידת הנורמות החדשות והאמונה בהן, אלא גם להוציא אל הפועל, הלכה למעשה, את השינוי המוביל את המורים לדרכי הוראה חדשות.

כרכזת אשכול, אני יכולה לומר כי אחת התפוקות שתכנית התקשוב הלאומית חרטה על דגלה הוא פיתוחו המקצועי של צוות ההוראה ואת העצמתו האישית והפדגוגית. זאת בכדי שתחילה יוכל המורה להתאים את עצמו אל העולם הדיגיטלי אליו הוא נכנס כמהגר, לרכוש את הכלים המתאימים לו שיוכל לתפקד בעולם זה, עולם אשר נולדו אליו ילדים דיגיטלים. ילדים, אשר בניגוד למורה, מתפקדים טכנולוגית, באופן אוטומטי וללא כל חשש.

השינוי במעמד המורה הוא בבסיסו שינוי עמוק ומעמיק, וקבלת השינוי תלויה באופי המורה, גילו ונכונותו לקבל את השינוי, אם הפדגוגי ואם הטכנולוגי. 

באחד מבתי הספר שבהדרכתי סיפרה לי המנהלת כי יש בצוות ההוראה שלה מורה אשר מתקשה בשילוב הטכנולוגיה בדרכי הוראתה. מנהלת זו החליטה לטפח את אותה מורה ולפתח בקירבה מיומנויות, צעד אחר צעד, באופן הדרגתי, על מנת שזו תפתח את אהבתה אל השינוי הטכנולוגי ותטמיעו בדרכי הוראתה.

מדי פעם מספרת המנהלת כי אותה מורה צועדת בדרך הבטוחה אל השינוי וכל צעד אותו היא פוסעת, מכיל שימוש טכנולוגי כזה או אחר שלמדה המורה.

מנהלת בית ספר אחר מספרת כי עוד בטרם תכנית התקשוב החלה ביישומה, לקחה המנהלת יוזמה והנחילה את התקשוב מתקציב בית הספר ובכך יצרה מרבד פדגוגי צבעוני בעבור צוות ההוראה המורכב כולו ממהגרים דיגיטליים. יותר ויותר מורות רצו ללמד בכיתות משולבות מחשב ואינטרנט ובאופן לא מודע החלה להתפתח תחרות טכנולוגית חיובית אשר הובילה את הצוות כלפי מעלה.

ולכן, רק לאחר שיוכל המורה לעבור את השינוי בעצמו, רק אז, להערכתי, יוכל להכשיר את הלומד, להקנות לו את הכלים הדרושים ולפתח בקירבו את המיומנויות אשר שילוב של כל אלה יסייע בידו לתפקד באופן מושכל בעידן המאה ה-21.

אך לא די רק בצוות ההוראה לשם יצירת השינוי. כדברי יצחק רבין, ז"ל, המובאים בתחילת הרשומה, ישנם דברים רבים המצריכים שינוי.

משנה לשנה מגלים ההורים מעורבות והתערבות יתרה ומיותרת בעשייה הפדגוגית של המורה, נסיונות לערעור מעמד המורה בעיני התלמיד ובעיני ההנהלה כל אלה מדמים את בית הספר לא חינוכי.

אני מאמינה כי יש להטמיע  בבית הספר נורמה חברתית ותרבותית חדשה, אם בקרב המורים, אם בקרב התלמידים ואם בקרב ההורים ובכך יוכל בית הספר להעלות את קרנו ויוקרתו בשינוי ההשקפה כי הוא אינו ארגון פורמלי או שוק (מילה המעידה על המהות) – אלא קהילה.

ביבליוגרפיה:

סרג'ובני, ת' (2010): ארגון שוק וקהילה: מתוך: ג' פישר ונ' מיכאלי (עורכים). שינוי ושיפור במערכות חינוך: אסופת מאמרים (עמ' 246-262). ירושלים: מכון ברנקו וייס.