יום ראשון, 21 באוגוסט 2011

הסלמה אדומה

כמו בכל מסע שיוצאים אליו, הדרך ארוכה, עקלקלה, מתפתלת, רצופה באירועים משמחים וטומנת בחובה לא מעט סכנות.
ביומן המסע אותו אני עורכת מדי שבוע, מוקדש הפרק או במקרה זה מוקדשת הרשומה לתיאור אחת הסכנות בהן אני נתקלת - סכנה בשם "צבע אדום".
תזכורת קלה - שמי לימור ואני גרה באשדוד. שלום (:
בימים האחרונים הייתה נתונה אשדוד, יחד עם ערים נוספות בדרום הארץ, תחת איום בטחוני. אזעקת "צבע אדום" אשר הקפיצה אותי ואת שאר תושבי העיר בשעה 05.50 החזירה אותי שנתיים אחורה לאזעקה הראשונה שהושמעה פה,
מאז הבנתי שיש צורך רק באזעקה אחת כדי לדעת שהחיים נחלקים לשניים: לפני ה"צבע אדום" ואחרי ה"צבע אדום".
עם עיניים טרוטות משינה ומתורגלות 'צבע אדום', אני מוצאת עצמי בחדר המדרגות עם שכנים נוספים שאך זה עתה הקיצו יקיצה מורגלת אזעקה.
לאחר זמן ההמתנה במרחב המוגן, נכנסים הבייתה בכדי להתעדכן. כמובן, שעדכון חדשותי זה טרם עלה לאוויר, ולכן המקום אליו פונים לקבלת עדכונים והכלי להשגת המטרה הוא כמובן – הפייסבוק.  תוך דקות מספר החלו לעלות פוסטים על קירות המשתמשים, בהם שיתוף ברגשות, הלצות ועוד.
והנה מצאתי שימוש נוסף לפייסבוק – עדכון בשעת חירום, וזאת – מבלי להתכוון לכך.
לפני פחות משנה, היינו נתונים תחת אותו מצב חירום ולכן הגדירה עיריית אשדוד מצב חירום והשביתה את הלימודים במערכת החינוך בעיר. כמחנכת כתה, הקשר שלי עם תלמידיי התנהל באמצעות בלוג כיתתי שהיה מיועד ללמידה ושידרג עצמו לבלוג לשעת חירום. כתבתי על כך ברשומה "בלוג, מצב חירום והקשר ביניהם" בבלוג שלי וכאמור – פחות משנה והנה אנו באותו מעמד.
כעת  אני מוצאת עצמי נעזרת בבלוג הלימודי של המגמה, "תקשוב ולמידה" בהנחייתה של ד"ר גילה קורץ,  בכדי לערוך מעין ונטילציה ולנסות להעלות על הכתב את שהתרוצץ בראשי במהלך הימים האחרונים.
רגע לפני שמסתיים החופש הגדול, רגע לפני ששנת הלימודים נפתחת והמורים והתלמידים מגיעים ליום הראשון עם חששות ופחדים מהיום הראשון – מי תהייה המורה, ליד מי אשב, כמה שיעורים נקבל.... מתווספים לחששות אלה חששות כבדים יותר – חששות מהשמע ה"צבע האדום".
אני מלאת תקווה כי ימים של שקט ושלום ישובו במהרה ונוכל לחזור לשיגרה נוסח כחול-לבן.
מצאתי לנכון לצרף את השיר "ימים של שקט" – בביצועה של להקת לולה, מתוך אתר יוטיוב:



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה