רק מילה טובה ...

                                     " הכרת תודה היא מהדברים הפשוטים,

אך רבי העוצמה

שבני אדם יכולים

להפנות אלה אל אלה "

- רנדי פאוש- 

רבות דובר, מדובר ועוד ידובר על הטכנולוגיה ועל יתרונותיה בעת שילובה בפדגוגיה.

אחד מיתרונותיה של הטכנולוגיה בפדגוגיה הוא האינטראקטיביות המאפשרת מתן משוב מיידי ללומד, משוב המרמז לו האם הוא הצליח במשימה או שמא עליו לנסות שוב.

לפני כשבוע חלה מסיבת חנוכה בכיתתי.

ההיערכות וההתנהלות הייתה בהתאם, כך שבסוף המסיבה, בעת שההורים ואני מארגנים את הכיתה ומחזירים אותה למצבה הטבעי, נפתחה דלת כיתתי ונכנסה אמו של אחד התלמידים אותו אני מלמדת מתמטיקה בכיתה מקבילה.

היה בינינו מרחק לא קצר והיא דיברה עימי כשהיא ליד הדלת ואני נמצאת בסוף הכתה, ראיתי את שפתיה זזות ומרכיבות את המילה "תודה", אך לא הייתי בטוחה לכך, ייתכן ורעש השולחנות המוזזים תרם לכך או שאפילו לא העליתי על דעתי שקראתי נכון את שפתיה.

הפסקתי את סידור השולחנות וניגשתי לאמא, התנצלתי על כך שלא שמעתי את אשר אמרה והצעתי שנצא מחוץ לכיתה, מפאת צנעת הפרט ונוכחות הורים בכיתתי.

כאשר יצאנו, החלה האמא לדבר.

ללא כל התראה מוקדמת או שיחת חולין של "מה שלומך ? חג שמח", אמרה לי האמא את המילה הבאה שהצליחה לצמרר אותי: " תודה ! ".

לא היה לי שמץ של מושג על מה מדברת האמא, אך לא היה עליי להמתין הרבה להבהרת הערפל.

האמא סיפרה לי כי בשנתיים הראשונות ללמידתו (כתה א-ב), בנה פשוט סבל ולא אהב להגיע לבית הספר, והשנה – הודות למחנכת שלו ולי (שאני מלמדת אותו מתמטיקה) – המצב השתנה ובנה אוהב להגיע לבית הספר, אוהב ללמוד וכי הכנת שיעורי הבית איתו הפסיקה להיות עול, כיוון שהילד ניגש ברצון להכין את השיעורים.

האמת ?
לא ידעתי מה לומר באותו רגע, משום שדמעות של התרגשות החלו ממלאות את עיניי. בנה עמד בסמוך אלינו, יחד עם אחותו, כאשר ראיתי אותו, הזמנתי אותו להצטרף אלינו וחיבקתי אותו, חיבקתי חיבוק אוהב.

חיבוק אוהב על כך שהפידבק שמוסר הוא לאימו על המתרחש בשיעוריי משקף נכונה את המציאות, חיבוק אוהב על כך שהילד ואימו מעורבים בתהליך הלמידה ואינם מתערבים בו, חיבוק על כך שהילד עצמו, למרות כל הקשיים העצומים שיש לו, החליט שהוא לוקח את עצמו בידיים ומתנהל בהתאם, וחיבוק אוהב על כך שזוהי התמורה שלי לכך שאני מורה.

עם כל הקשיים הקיימים בתחום הפדגוגיה, מילוי הטפסים, והתערבות ההורים, הדרישות הבלתי פוסקות ותלמידים ללא הרגלים ובעיות לא מעטות, עדיין קיימים הדברים הטובים, הקטנים האלה שמתרחשים מבלי שאשים אליהם לב, והם היכולת שלי לגרום לילד להתעלות מעל כל קשייו ולהרגיש כאחד מהכתה, כשווה בין שווים.

ולא פחות חשוב, גדולתה של האמא לבוא אליי ולהודות לי על כך שיש לי חלק בהתקדמות של בנה.

כפי שנאמר, הטכנולוגיה אינה מחליפה את הפדגוגיה, אך היא אינה מחליפה גם את המורים, או נכון יותר לומר – את בני האדם והרגשות.

קבלת משוב מאדם שונה לחלוטין מקבלת משוב ממחשב, תחושת ההצלחה שונה אף היא משמיעת חצוצרות במחשב המבשרות כי סיימתי את המשחק בהצלחה. מבוגרים כילדים שמחים תמיד לקבל הוקרת והכרת תודה והרגש המפיץ אותנו בעל ערך שאינו יסולא בפז.

כך שאין משנה באיזה עידן אנו חיים, הרגש המעורב בעניין הוא זה שיוצר את ההבדל, ועל כך אני מודה לאותה אמא.

פייסבוק וציר הזמן (השאול ?)

ענקית הרשת החברתית, פייסבוק, משתדרגת השכם וערב, ובכל כניסה שלי לפייסבוק אני נתקלת באפליקציות חדשות ובשינויים בעטיפת הפייסבוק.

בימים אלה מכניסה פייסבוק אפליקציה חברתית חדשה בשם "ציר הזמן".

תפקידו של ציר הזמן הוא, כשמו כן הוא, לתאר תמונת מצב היסטורית ועדכנית – החל מיום הולדת המשתמש ועד ליום בו העלה המשתמש תמונה עדכנית או כתב הודעה או פוסט בולט במיוחד.

כאשר קראתי זאת, לא ידעתי כיצד לעכל את הדברים ועלו בי שאלות מוסריות לא מעטות.

ואני שואלת – היכן עובר הקו הדק בין צנעת הפרט ושמירה על פרטיות משתמש פייסבוק לבין חשיפת כל פרטיו, תוך  עידוד המשתמש מצד פייסבוק להשלים את כל הפרטים החסרים בציר הזמן וזאת בכדי שכל חבריו לפרופיל יוכלו לראות ולהנות. והרי, מבחינת פייסבוק – כל המוסיף – הרי זה משובח והרי זה חברתי.

אך לא בעיניי.

אף פעם לא הבנתי את הצורך לעמעם את הגבול בין הפרטיות לבין החשיפה לכלל.
כאדם, אינני נוהגת לשתף את כולם בְּרָזֵי , אלא רק את המשפחה והחברים הקרובים אליי באמת. וייתכן – וזוהי הסיבה שבגינה לקח לי זמן לא מועט לפתוח פרופיל פייסבוקי.

דבר נוסף שאינני מבינה הוא מדוע עליי להעלות את תמונת ינקותי לכל העולם ? אני זוכרת שאת התמונות הללו, תמונות הינקות, עם החיתולים, באמבטיה, עם המגבת, על הבטן, התביישנו והובכנו כאשר הורינו הראו זאת לבני המשפחה שהגיעו, ולאחר 20 שנה, בעידן הפייסבוק – מה השתנה העידן הזה מכל העידנים ?

ומה קורה עם תיעוד הכל המקרים המביכים שקרו לנו יחד עם חברינו ? כל הצחוקים נשארו בתוך החבר'ה והפכו עם הזמן לבדיחות הפרטיות שלנו, מדוע כעת עליי לחלוק זאת עם אנשים שאינם מבינים את הסיפור המסתתר מאחורי התמונה או מאחורי המשפט הקצר שהעליתי בפוסט ? האם השיתוף נעשה רק לשם קבלת Like או תגובה חברתית ??

האם העובדה שאנו חיים בחברה מתפתחת בקצב מואץ היא זו הסיבה שבגינה עלינו לחשוף את עצמנו ולא להשאיר שום דבר אישי, שלנו, המלווה אותנו לאורך כל החיים ?

האיזון הוא איזון ערכי, חברתי, רגשי, מקצועי ועוד. בכל דבר ודבר שאנו עושים בחיינו, אנו מחפשים את האיזון, מחפשים להיות מאוזנים – כיון שאנו יודעים שברגע של חוסר איזון, הדברים מתערערים ואנו מאבדים שליטה.

אני מאמינה שכפי שאנו שואפים להיות מאוזנים בחיינו הפרטיים או המקצועיים, כך עלינו לנהוג גם בעולם הוירטואלי – עולם המאפשר פתיחות ושיתוף בכל, ובכך למעשה מערער את האיזון אותו יצר האדם.

 בל נשכח גם, כי לטכנולוגיה גם יתרונות וחסרונות ...

לא אשכח כיצד סייע בידי הפייסבוק להיות נוכחת בערב זכרון כה חשוב ומשמעותי. יחד עם זאת, בקצב התפתחות כה מהיר, אינני יודעת אם סך החסרונות גובר על סך היתרונות ומסייע בהעלמת הגבולות בין המציאות לוירטואלי, בין החברים האנושיים לחברי הרשת החברתית, בין תמונות באלבום המשפחתי לבין תמונות באלבום וירטואלי, בין היכולת להכיר  אנשים בעולם אמיתי לבין היכרותם בעולם וירטואלי. בין היכולת לכתוב את שמי בגוגל ולדעת שאני קיימת ברשת לבין היכולת שלי להשאר אנונימית ועדיין לדעת אני קיימת.

אינני יודעת גם כיצד אפעל כאשר אצטרך להתמודד עם ציר הזמן של פייסבוק. הרי הגדרתי את הפרופיל שלי כפרופיל אנמי וחסר פעילות וגם היום אין לי כל בעיה עם האנמיות הזו.

אני רק יודעת דבר אחד –

בעידן בו מדברים על הדרת נשים מהמגזר הציבורי, מבלי משים, מדברים גם על הדרת הפרטיות מהמרחב הציבורי ועם שניהם – אינני מסכימה. ובמידה ופייסבוק יכפו בנימוס את ציר הזמן עליי כמשתמשת – אדיר את שמי מהרשת החברתית וזה רק עניין של זמן עד שזו תהפוך עבורי להיסטוריה על ציר הזמן.

חומר למחשבה :

מצרפת סרטון על צעיר אוסטרי העונה לשם מקס אשר ביקש מפייסבוק פירוט של סך המידע שפייסבוק אסף עליו, וזאת בהתאם לחוקי הפייסבוק הנהוגים באירופה, וקיבל דיסק הכולל יותר מ-1,000 קבצים שחשב שמחק מהפייסבוק.... 

ניצניו של שינוי מקוון

השנה קיבלתי כיתה חדשה, כתה ג' ואילו זו קיבלה מחנכת חדשה -  אותי.  יחד עם המחנכת החדשה הגיעו תכנים חדשים, פדגוגים וטכנולוגים כאחד.

מחודש ספטמבר התחלתי לזרוע בקרב תלמידיי את זרעי הפדגוגיה משולבת התקשוב.
זרעים אלה רבים ומגוונים וכוללים מושגים כדוגמת מנוע חיפוש, זכויות יוצרים והכרת הסימן, קישור, היפר-קישור, מילה חמה, שימוש מושכל, הבניית ידע ועוד.

לא ידעתי עד כמה זרעי השינוי הללו נקלטו היטב עד שבשיעורים השונים התחלתי לראות את הנביטה המבצבצת מעל דפי המחברת והספר והתחלתי לשמוע את תשובות התלמידים בהקשר לשאלותיי השונות, לדוגמא:

א. יש לכתוב את שם היוצר כיוון שכך אנו שומרים על זכויות היוצרים שלו.

ב. כאשר אנחנו מחפשים במנוע החיפוש גוגל, אנו נחשפים לתוצאות רבות וכל תוצאה היא היפר-קישור.

ג. השימוש המושכל בקישורים המופיעים עוזר לנו לסנן ולהגיע אל התוכן הרצוי ...

נדהמתי כאשר שמעתי אותם ועוד יותר נדהמתי כאשר ראיתי אותם מיישמים זאת בעבודתם, לדוגמא: כאשר קבוצת תלמידים נתבקשה לכתוב סיפור סביב נושא מסוים, הם כתבו את שמם וציינו כי כל הזכויות שמורות ואף ציירו את הסימן המוסכם.

התמוגגות ואושר צרוף הציפו אותי.

כאשר נכנסה המנהלת אל שיעור חינוך לשוני והתלמידים החלו משתמשים במושגים הטכנולוגים, הרגשת שמחה וגאווה הציפה אותי על שאלה הם תלמידיי, בעוד שאת המנהלת הבעת פליאה והערכה עיטרה את פניה.

קשה לי לתאר את אשר חשתי, ופה הבנתי כי הילדים הללו, הילידים הדיגיטלים,  עם כל כמה שהם נולדו לעולם טכנולוגי והם מיומנים במחשב, הם עדיין צמאים.  צמאים לקביים טכנולוגים אשר יסייעו לתמוך בהם, לכוונם ולהביאם למקומות בטוחים, קביים המשמשים כמצפן שלהם בעולם הרשת ומנווטים אותם אל עבר השגת המטרה הן הלימודית והן הטכנולוגית באופן מושכל, בטוח ומוגן.

אך לא די בתלמידיי (:

בבית ספרי ישנה מורה אשר עברה אף היא שינוי טכנולוגי לא מבוטל.

המורה עד לפני השינוי הייתה טכנופובית ולא ידעה כיצד לגשת למחשב ועל אילו כפתורים ללחוץ, מחשש שמא בטעות תלחץ על הכפתור האדום המשגר את פצצת האטום ... עם הזמן, החליטה המורה החלטה נועזת, החלטה אשרף לדעתי, עם הזמן התבררה לה כנבונה והצעידה אותה צעד עצום בעולם הטכנולוגי – המורה התיישבה מול המחשב והחלה לומדת את רזי המקלדת והרשת.

כך מצאה אותה מורה את המחשב כחבר אישי ומקצועי והיא אף החלה משלבת את המחשב בעבודתה עם התלמידים. חשתי שאין זה הוגן שאני אהיה בין הבודדים היודעים על התקדמותה של המורה, ולכן לקראת הצגת התכנית הבית-ספרית בפני הוועדה של משרד החינוך, שאלתי את המורה האם אני יכולה להסריטה וזו הסכימה .על כך בסרטון המצורף.

  

בנוסף, כרכזת אשכול באותו בית הספר, ובמסגרת התכנית להתאמת מערכת החינוך לעידן המאה ה-21, נתבקשו המורות לבנות אתרים כיתתיים, כל מחנכת וכל מורה מקצועית.

לאחר ההסבר שניתן למורות מרכזת התקשוב, ניגשה אליי אותה המורה יחד עם חברתה מורת השילוב למתמטיקה ושתיהן ביקשו ממני לסייע להן בבניית אתר בתחום השילוב – חינוך לשוני ומתמטיקה ובו ינתן מענה לילדי השילוב בבית הספר - בפרט, להורים ולצוות ההוראה בכלל.

ישבנו יחדיו וחשבנו כיצד לתכנן את האתר ואילו תכנים יופיעו בו, אם מקצועיים ואם אישיים, תוך שמירה על צנעת הפרט. לרגע, הפכתי לארכיטקטית קטנה הנותנת מענה לשתי לקוחות הצמאות לאתר משלהן.

שרטטתי על דף את האתר המצופה, מיקמנו את הרכיבים הבסיסיים של האתר המוגדרים כחובה בכל אתר ואתר ולאחר מכן התפנינו לתוכן שהמורות רוצות להוסיף ו.... המורות יצאו לדרך.

והנה, מספר שבועות לאחר מכן, ניגשו אליי שוב שתי המורות ורצו לחשוף בפניי את האתר שבנו ועיצבו.

ומה אני כבר יכולה להוסיף על כך ? אני רוצה להאמין שבמקרה הזה – עדיפה תמונה אחת על פני המילים ...
(אינני מצרפת את הקישור, בשל אילוצים שאינם תלויים בי).

‎‎‎אני יודעת שעוד ארוכה היא הדרך, אך אין לי כל ספק, כי המתואר ברשומה זו מייצג את ניצני השינוי הטכנולוגי שהחלו מבצבצים. ומי יתן וניצנים אלה יפרחו ויפיצו את ריחם הטכנולוגי לכל עבר, כך שנקבל מרקם טכנולוגי ססגוני ועשיר המשרת את הפדגוגיה ולא פחות חשוב – ומטפח בקרב התלמידים והמורים תהליכי חשיבה המובילים לשימוש טכנולוגי נבון ומושכל ולהכרה העמוקה וכפועל יוצא – הידיעה שגם המחשב יכול להיות ידידו הטוב של האדם, כפי שאומר הביטוי -
! If you can't fight it  - Join it.

מצרפת את הסרטון של נורית, מורת השילוב ובו מתואר השינווי הטכנולוגי שעברה :

Changes Ahead

" קיימו את אשר ראוי לקיים,
שנו את אשר ראוי לשנות,
 והרבה דברים דורשים שינוי   "

-          יצחק רבין, ז"ל -

הרשומות שאני מעלה מתבססות מאמרים שקראתי במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך בישראל" בהנחייתו של פרופ' עמי וולנסקי וכן על הנאמר קורס "מדעי החינוך במאה ה-21" בהנחייתו של פרופסור דוד חן וכמובן - תובנות אישיות ונסיוני האישי בתחום החינוך.

משיעור לשיעור, אני מגלה עד כמה מערכת החינוך מהווה מערכת מורכבת והיא בין המערכות הבודדות, אם לא בודדת, אשר מחילות שינויים מתמידים על מנת למצוא את נתיב ההצלחה ולהתמיד זו.

פרופ' דוד חן הגדיר פרדיגמה כ"ידע המוסכם על הקהילה המקצועית העוסקת באותו תחום", ומערכת החינוך – המערכת היחידה שהיא לא פרדיגמה וזאת בשל העובדה כי אין בחינוך מספיק ידע המוסכם על אנשי החינוך.

הכצעקתה ?!

הכיצד ייתכן שמערכת חינוך אשר מתפקידה להכשיר את דור העתיד ולהנחיל ערכים ודרך ארץ, טרם מצאה את שביל הזהב בו עליה לפסוע ?

במאמרו, תר סרג'ובני אחר אסטרטגיית שינוי, דרך פעולה מיטבית אשר תוביל לשינויים מהותיים במבנה בית הספר: שינויים  בתכניות הלימודים , בדרכי ההוראה של המורים אשר תובלנה לשינוי בדרכי הלמידה של התלמידים כך שכל אלה ועד יובילו ויקדמו את ההישגים המצופים מהלומדים.

צוות ההוראה הוא למעשה הרשות המבצעת. בכדי שצוות ההוראה יוכל לעבור אף הוא תהליך של שינוי עמוק, יש להעצימו ולא רק בלמידת הנורמות החדשות והאמונה בהן, אלא גם להוציא אל הפועל, הלכה למעשה, את השינוי המוביל את המורים לדרכי הוראה חדשות.

כרכזת אשכול, אני יכולה לומר כי אחת התפוקות שתכנית התקשוב הלאומית חרטה על דגלה הוא פיתוחו המקצועי של צוות ההוראה ואת העצמתו האישית והפדגוגית. זאת בכדי שתחילה יוכל המורה להתאים את עצמו אל העולם הדיגיטלי אליו הוא נכנס כמהגר, לרכוש את הכלים המתאימים לו שיוכל לתפקד בעולם זה, עולם אשר נולדו אליו ילדים דיגיטלים. ילדים, אשר בניגוד למורה, מתפקדים טכנולוגית, באופן אוטומטי וללא כל חשש.

השינוי במעמד המורה הוא בבסיסו שינוי עמוק ומעמיק, וקבלת השינוי תלויה באופי המורה, גילו ונכונותו לקבל את השינוי, אם הפדגוגי ואם הטכנולוגי. 

באחד מבתי הספר שבהדרכתי סיפרה לי המנהלת כי יש בצוות ההוראה שלה מורה אשר מתקשה בשילוב הטכנולוגיה בדרכי הוראתה. מנהלת זו החליטה לטפח את אותה מורה ולפתח בקירבה מיומנויות, צעד אחר צעד, באופן הדרגתי, על מנת שזו תפתח את אהבתה אל השינוי הטכנולוגי ותטמיעו בדרכי הוראתה.

מדי פעם מספרת המנהלת כי אותה מורה צועדת בדרך הבטוחה אל השינוי וכל צעד אותו היא פוסעת, מכיל שימוש טכנולוגי כזה או אחר שלמדה המורה.

מנהלת בית ספר אחר מספרת כי עוד בטרם תכנית התקשוב החלה ביישומה, לקחה המנהלת יוזמה והנחילה את התקשוב מתקציב בית הספר ובכך יצרה מרבד פדגוגי צבעוני בעבור צוות ההוראה המורכב כולו ממהגרים דיגיטליים. יותר ויותר מורות רצו ללמד בכיתות משולבות מחשב ואינטרנט ובאופן לא מודע החלה להתפתח תחרות טכנולוגית חיובית אשר הובילה את הצוות כלפי מעלה.

ולכן, רק לאחר שיוכל המורה לעבור את השינוי בעצמו, רק אז, להערכתי, יוכל להכשיר את הלומד, להקנות לו את הכלים הדרושים ולפתח בקירבו את המיומנויות אשר שילוב של כל אלה יסייע בידו לתפקד באופן מושכל בעידן המאה ה-21.

אך לא די רק בצוות ההוראה לשם יצירת השינוי. כדברי יצחק רבין, ז"ל, המובאים בתחילת הרשומה, ישנם דברים רבים המצריכים שינוי.

משנה לשנה מגלים ההורים מעורבות והתערבות יתרה ומיותרת בעשייה הפדגוגית של המורה, נסיונות לערעור מעמד המורה בעיני התלמיד ובעיני ההנהלה כל אלה מדמים את בית הספר לא חינוכי.

אני מאמינה כי יש להטמיע  בבית הספר נורמה חברתית ותרבותית חדשה, אם בקרב המורים, אם בקרב התלמידים ואם בקרב ההורים ובכך יוכל בית הספר להעלות את קרנו ויוקרתו בשינוי ההשקפה כי הוא אינו ארגון פורמלי או שוק (מילה המעידה על המהות) – אלא קהילה.