הבית של פיסטוק ...

 " משחק הוא הדרך של הילדים ללמוד את מה שלא ניתן ללמד אותם "

   מריה מונטסורי 

 ברשומה זו ברצוני לשתף בתהליך לימודי אשר עברו תלמידי כיתתי במסגרת שיעורי מולדת בנושא "הסביבה הקרובה אליי" המשולבים עם משחק לימודי המהווה תוצר של הקורס "משחקים לימודיים" בהנחייתה של פרופ' מיקי רונן ופותח בעזרת המחולל "גלה את התמונה".

כמדי שנה, אני מלמדת נושא זה בדרך של חקירה ולמידה עצמית של התלמידים. השנה, הודות למחוללים הרבים שנחשפתי אליהם בקורס, שולב משחק לימודי מתוקשב ביחידת הלימוד. 

 בבית ספרנו ישנה מסורת והיא שכל שכבת גיל מציגה תערוכה בהתאם לנושא שלמדה.

הפעם זה היה תורנו – שכבה ג'.

תהליך ההוראה והלמידה של הנושא נערך בשלבים והתלמידים קיבלו דף הנחיות כיצד עליהם לפעול, כך שתפקידי כמורה פינה מקומו לתפקידי כמנחה.

ראשית, הצגתי את הנושא בפני התלמידים ושאלתי אותם מה ברצונם ללמוד על הסביבה שלהם. תשובותיהם היו רבות ומגוונות, כגון: פארקים, בתי ספר, קניונים, קופת חולים ..

.

לאחר שיצרנו מאגר של נושאים אותם רוצים הילדים לחקור וללמוד, ביקשתי מהם להתחלק לצוותי עבודה ולבחור נושא אשר אליו הם מתחברים. כל נושא שנבחר, היה על התלמידים ליצור דגם תלת מימד, לחקור מעט על הנושא ולכתוב קטע מידע קצר המתאר את הנושא, אם זו כיכר המאפיינת את הרובע ואם זה קניון.

התלהבות התלמידים הייתה רבה והשאלות לא איחרו להגיע. עובדה זו סימלה עבורי כי הדרך שנבחרה להוראת הנושא היא הטובה ביותר והמוצלחת ביותר מבחינת הבניית הידע וכבר דמיינתי איך אני רואה מעל ראשי התלמידים הקדחתניים ענני מחשבה עם כלי עבודה וכתיבה כיצד לתכנן ולהכין את הדגם.

ככל שהתקרב המועד להגשת הדגמים, החלו לטפטף לכתה דגמים מקוריים ויצירתיים וקריאות התפעלות, כולל שלי, נשמעו מכל עבר...

כיוון שהכתה כבר החלה להתמלא עד אפס מקום בדגמים, החלטנו להקדים את מועד התערוכה, ולהוריד את כל דגמי התלמידים אל הרחבה המרכזית. התלמידים גילו יוזמה ותושייה, פרשו מפת אל-בד על השולחנות, הניחו את הדגמים באופן מסודר וזהיר על המפה וסידרו את השולחנות, שחלילה לא יהיה שולחן סורר אחד בולט.

ההתרגשות הלכה וגברה כאשר צוותי העבודה נתבקשו להציג בפני הכיתה את הדגם ולהסביר עליו, בעקבות קטע המידע שכתבו. לכל צוות הוקצו בין 5-7 דק' הצגה.  תפסתי לי מקום בצד והקשבתי להצגת התלמידים שהיוותה סוג של הוראת עמיתים.

מה אומר ?

תלמידים בכיתה ג' עמדו ודיברו מול כל תלמידי הכתה. תחילה היססו, התביישו, הרגישו מבוכה, אך אט אט רגשות אלה פינו מקומם אל תחושת בטחון והרצון להמשיך ולדבר. מפות הרובע שהורדו מהרשת עברו בין התלמידים, תמונות של איזורים מסויימים בסביבת המגורים, שירטוטי ארכיטקטורה של מבנים אשר אחת האימהות אירגנה (נו, איך לא ? עובדת עירייה), מפות אשר התלמידים ציירו והדביקו מתמונות עיתונים ... חגיגה לעיניים !

התלמידים עקבו אחר עיניהם של התלמידים המציגים והקשיבו קשה רב ובמקביל גם היו חסרי סבלנות לתורם להציג.

 

הצגת הדגמים התקיימה במספר שיעורים, כך שבסופה - נתבקשו התלמידים לשחק במשחק "גלה את התמונה", סביב הנושא של הכרה הסביבה שלי, במקרה זה - הכרת רובע הסיטי - אשדוד. (למעוניינים, קוד המשחק הינו 267). לתלמידים נמסרו הנחיות למשחק והוסבר להם כי המשחק הוא משחק תחרותי והמנצח הוא התלמיד בעל מספר השגיאות הקטן ביותר ושהצליח להשיב בזמן הקצר ביותר.

התלמידים שיחקו במשחק ואני מוכרחה לציין כי במשך כל המשחק לא נעזרו בי ולו פעם אחת ! לרוב התמודדו בעצמם או שהסתייעו בחבריהם. במשך כל המשחק התלמידים עודדו אלה את אלה והשוו את מספר השגיאות ומשך זמן המשחק ושאלו אותי אם ניתן לשחק את המשחק שוב במטרה להגיע לתוצאות טובות יותר. כמובן שתשובתי הייתה – בהחלט !

שילוב המשחק הלימודי במהלך הוראת היחידה העניק תרומה רבה מאד ומשמעותית הן לתלמידים והן לי. למעשה, נכונותם של התלמידים להמשיך ולשחק במשחק מתוך מגמה לשפר הישגים אישיים היא זו שהפליאה אותי ובנוסף לכך בכל פעם ששיחקו למדו תוכן חדש בעקבות המשחק.

ומה טוב יותר מכך ??

 הרי אני סמוכה ובטוחה שאילולא היה זה משחק לימודי שאינו מעולם התוכן של הילדים המקרה היה כבר אחרת, קל וחומר – אילו התוכן הלימודי היה מועבר על ידי המורה.

בשיעור מולדת האחרון התקיים משוב עם התלמידים ובו הם ערכנו השוואה בין למידה רגילה ללמידה פעילה . מיותר לציין שכל התלמידים הביעו רצון עז להמשיך וללמוד כך ולשלב משחקים לימודיים הקרובים אל עולמם וכי ההנאה הייתה רבה יותר מאשר בלמידה בדרך המוכרת להם וכי הידע שרכשו בעקבות המשחק הוא רב יותר ואיכותי יותר מהידע אותו היו לומדים בדרך המסורתית.

ומהן מסקנותיי ?

תהליך הלמידה וההוראה הם אלה העושים את ההבדל – בין למידה מתוך חובה לבין למידה מתוך הנאה. במקרה זה מדובר בלמידה מתוך הנאה וזאת הודות למעורבות התלמידים בכל שלב ושלב בתהליך הלימודי וכן לשילוב משחק לימודי בתהליך זה וכפי שמופיע בציטוטה של מונטסורי המופיע בתחילת הרשומה,  לא הייתי מצליחה להגיע לתוצאות הללו, אילולא המשחק הלימודי. מסקנה זו מקבלת חיזוק במחקר שנערך והממצאים העולים ממנו כי שילובו של משחק לימודי במסגרת שיעורי גיאוגרפיה מוביל ללמידה משמעותית ופעילה.

זוהי פעם ראשונה שתלמידי כיתתי מתנסים בסוג כזה של הוראה, משולב משחק לימודי המבוסס על תוכן הקרוב לעולמם האישי. אין לי כל ספק, כי חווית הלמידה וההנאה ליוו את כל התהליך. ברור לי כי אמשיך בדרך זו וזאת במטרה לייעל את דרך הוראתי ולשאוף ליצירת דרך הוראה למידה חדשנית בקרב התלמידים.


להלן קטע המתאר  שיח בין שתי בנות המתלבטות בבחירת תשובה להיגד שהוצג בפניהן ולבסוף - קריאות השמחה על המשוב שקיבלו :

כולכם שחקו נא איתי ...

בקורס "משחקים לימודיים" בהנחייתה של פרופסור מיקי רונן נחשפנו לעולם המשחקים. עולם עשיר של משחקים הממויינים לסוגים שונים ובעלי מטרות שונות. עולם המשחקים כה עצום, שאין פלא שאני הולכת בו לאיבוד, יחד עם ילדים ומבוגרים כאחד.

משחק .... מילה כה פשוטה אליה נחשפנו עוד מהיותנו בני יום.

אך מהו משחק באמת ?

משחק, על-פי וולפגנג קרמר (2000), הוא כל פעילות אשר מבוצעת רק לצורך הנאה וללא מטרה מודעת. מכאן, כל פעילות הגורמת להנאה היא משחק. לדוגמא – ריקוד, מוזיקה, בובות ועוד.

קווין מארוני (2001) מגדיר משחק כתבנית משחק עם מטרות ומבנה. כאשר שלושת המרכיבים העיקריים והחשובים המסייעים לנו  להבנת משחק הם: מבנה, משחקה ומטרה.

ההגדרות שונות זו מזו במהותן, אך הן בעלות מרכיב משותף והוא מטרה. בין אם המטרה מודעת ובין אם לאו, לכל משחק יש מטרה – אחרת, כך אני מאמינה, לא היינו משחקים.

כמה פעמים שאלנו את עצמנו אם במהלך המשחק או בסיומו מה באמת מושך אותנו במשחק ?
מה באמת גורם לנו לשחק שעות רבות ובסופו לצאת ממנו עם תחושת הקלה ? האם תמיד זה כך ?

אחת התשובות לכך היא זרימה, או בשמה היווני – אקסטזה. כלומר – לעמוד לצידו של דבר מה. זוהי חוויה אינטנסיבית שבה האדם מרגיש כאילו הוא לא קיים כלל. כאשר האדם נצא במצב של אקסטזה הוא נמצא למעשה בתהליך של יצירת דבר חדש ולא נותר בו עודף קשב על מנת לנטר את גופו או בעיותיו בבית, והוא אינו חש רעב או עייפות. האדם נכנס למציאות חלופית, מציאות חדשה.

מיכייצ'יקסנטמכיי הוא האדם העומד מאחורי תיאוריית הזרימה. הוא החל לחקור את הנושא לאחר שבילדותו נחשף לזוועות מלחמת העולם השנייה והבין עד כמה מעט הם האנשים המסוגלים להתמודד עם טרגדיות המלחמה ועד כמה מעט מהם הצליחו לדמות חיים נורמליים, גם כאשר כל שהיה להם נהרס בזמן המלחמה.

צ'יקסנטמכיי החל להתעניין בהבנה מה תרם לחיים שהיה כל כך שווה לחיות אותם. הוא חקר את הנושא במשך נים רבות וערך ראיונות עם למעלה מ- 8,000 אנשים הנהנים מעבודתם ומצא כי קיימים 8 מרכיבים המתקיימים כאשר האדם נצא בזרימה.

בזמן הפעילות, האדם צריך להיות מעורב באופן מוחלט בפעילות המאתגרת הדורשת מיומנות מתאימה ועליו להתרכז בעשייתו תוך שהוא משלב בין הפעילות למודעות. על הפעילות להיות ברורה היטב לאדם ועליו לדעת מהן מטרות הפעילות, שכן קבלת המשוב היא מיידית וכל הוא יודע מה עליו לעשות בכל רגע ורגע נתון. האדם יודע שלמרות שהפעילות קשה, היא ברת עשיה והוא משקיע את כל כולו על מנת להשיג את המטרה וזאת מבלי לשים לב כי תחושת הזמן מטשטשת וכך האדם מרגיש כחלק ממשהו גדול יותר.

באחת המטלות נתבקשנו לנתח פעילות על סמך שמונת המרכיבים הללו. כמובן שבחרתי בפעילות האהובה העליי מכל והיא משחק מטקות ומצאתי כי באים לידי ביטוי כל שמונת המרכיבים ואין ספק שתחושת הסיפוק שלי גברה עוד יותר.

באם אנסה להציץ אל עולם ילדותי – כילדה, אני זוכרת את עצמי כמי שאוהבת לשחק שעות (!). בתקופתי (אז טרם היה מחשב) שיחקתי במשחקי שכונה – נפגשתי עם כל ילדי השכונה, שיחקנו במשחקים מוכרים ואף המצאנו משחקים חדשים משלנו ואילולא קולה של אימי הקורא לי לעלות הבייתה כי "עוד מעט יחשבו שאין לי משפחה ובית", הייתי מוצאת עצמי משחק עוד ועוד ועוד. גם היום, ממרום גילי, אני אוהבת לשחק, אך חוסר הזמן אינו מותיר לי כל ברירה.

כיום, המשחק בעל תפקידים לא מעטים  בזכות כניסת המחשבים – נוסף רובד חדש לעולם המשחקים הישן והוא עולם משחקים דיגיטלי שברובו הגדול מבוסס על עולם המשחקים הישן, כולל משחקים משודרגים ומשחקים חדשים.

מכאן, למשחק יש אופני שימוש שונים: המשחק כעזר הוראה למורה, המשחק ליחיד כאמצעי למידה, המשחק כסביבה לימודית קבוצתית מול המחשב ואפילו המשחק כריבוי משתמשים א-סינכורניים.

במבט לאחור ובראייה העכשווית – תמיד ידעתי שאני נהנית ממשחקים ומפעילויות שונות שבאים בהן לידי ביטוי המרכיבים שתיארתי. ההבדל הוא שכעת אני יודעת גם מדוע !

ומה איתכם ?


לצפייה בסרטון על מיכיי צ'קסנטמכיי מדבר על הזרימה, מתוך אתר יוטיוב :