I Did It My Way

And now, the end is near "
 And so I face the final curtain"

המסע אותו אני עוברת מתחיל להגיע אל סיומו... ואני נמצאת במרחק צעדים ספורים מקו הסיום.

רשומה זו מהווה את הפרק האחרון ביומן המסע אותו כתבתי במהלך תקופת לימודיי וּמִסָך כל הרשומות שכתבתי עד כה. זוהי הרשומה הקשה ביותר מבחינתי לכתיבה.

I've lived a life that's full, "
I traveled each and every highway. 
And more, much more than this- 
I did it my way"

בחירתי להרשם ללימודי התואר הובילה אותי לאחד מהמסעות המרתקים ביותר והמאתגרים ביותר שחוויתי עד כה, ועם כל צעד ושעל שהתקדמתי, חשתי כיצד הבחירה שבחרתי לפני כשנה וחצי אכן הייתה בחירה נבונה, וזאת למרות האתגרים הרבים שעלו מטבעם בדרך, אך גם לצד הרבה חוויות של הנאה ובת צחוק.

כאשר נתבקשנו לכתוב בלוג, המחשבות הראשונות שעלו לי מייד בראש היו כיצד אעשה זאת ? מהיכן אדלה נושאים לכתיבה ?  

סימני השאלה התפוגגו תוך זמן קצר.

לימודי התואר טמנו בחובם נושאי לימוד רבים ומגוונים, עשירים בתוכן פדגוגי וטכנולוגי, וכנגזרת תכני הרשומות נסובו סביב התכנים הללו, אקטואליה, תכנים המבוססים על תהליכים פדגוגיים משולבי טכנולוגיה שעברתי כאדם, אשת חינוך וכסטודנטית, וכך גם תלמידי כיתתי עברו זאת בעקבותיי, וכמובן איך אפשר ללא נקודות קושי אישיות שעלו לאורך מסלול המסע.

מדי שבוע נחשפתי לעולמות חדשים, מאמרים מרתקים, אתרים שלא האמנתי שאגלוש בהם וכלים טכנולוגיים שיתופיים רבים ועוד, וזאת הודות ללימודים והודות לכך שתלמידי כיתתי גמעו לרוויה ובשקיקה כל מושג ומונח טכנולוגי שהעברתי להם "חם מהתנור" ובמקביל יישמו זאת בתהליך הלמידה שלהם, החל מפודקאסט, דרך בלוג למידה, אם במצב שיגרה ואם במצב חירום, וכלה במחולל משחקים לימודי. 

"I planned each charted course, 
Each careful step along the byway. 
And more, much more than this- I did it my way"

כל רשומה שכתבתי מדי שבוע, תוכננה בקפידה ונוסחה בהתאם. המילים נבחרו לאחר תהליך סינון ולא אחת שונו, דבר שקרה גם לאחר העלאת הרשומה לבלוג. תהליכי החשיבה הביקורתית ההדרגתיים שעברתי והמשוב עלו בעיקר בלילות, כשהיה שקט. רק אז החלו המחשבות להלום ראשי, וביניהן - הרשומות. חלק לא מבוטל מהן מצאתי עצמי מנסחת בלילה. הופתעתי לגלות כיצד המילים החלו נרקמות להן במרקם המיוחד להן והמאפיין אותן וכבר מצאתי עצמי מחוץ למיטה רוקמת על הכתב את אשר נרקם במחשבה.

כן, היו גם פעמים בהם הייתי נטולת כל רעיון והתחבטתי עם עצמי מה יהיה גורל הרשומה הבאה העתידה להיכתב... היה זה רק עניין של זמן.

לא אחת מצאתי עצמי חוזרת ליומן המסע וקוראת את הרשומות שכתבתי. תחושת התמוגגות וסיפוק הציפה אותי כיוון שהיה לי מאד קשה להאמין כי זהו יציר עמל כפיי ומחשבותיי. הייתי קוראת ונזכרת בסיפור הרקע המסתתר מאחורי הרשומה ומחייכת לעצמי.

חלק מהרשומות שלי נכתבו סביב נושא הפייסבוק, ופעמים מספר תיארתי את הפרופיל שלי אנמי. בניגוד לפייסבוק, אני מוצאת את הכתיבה בבלוג כשער כניסה לעולמי האישי והפרטי – שער שנפתח מרצון והזמין פנימה קוראים לא מעטים.

הרשומות החלו נרקמות אות אחר אות, ואת אות החיים הראשון שלהן קיבלו באמצעות תגובות אשר היוו משוב ליומן המסע. יש !  יש מי שקורא !

אני גאה לומר שבשיעור הלפני אחרון שהתקיים קיבלתי מד"ר גילה קורץ את התואר "שיאנית הבלוגים", כך שהבלוג שלי זכה למספר התגובות הרב ביותר. איזה אושר !

I faced it all and I stood tall "
And did it my way…

Yes, it was MY way !"

אין ספק שבמבט לאחור ובראייה קדימה – ההתמודדות לא הייתה קלה וכך גם הדרך – אך באותה נשימה ובאותו משפט יכולה אני לומר כי היום אני נמצאת במקום אחר לחלוטין מנקודת הפתיחה של אוקטובר 2010.

אני בהחלט יכולה לומר ש- I did it my way, כי זכיתי להכיר את עצמי ברבדים נוספים שהיו חבויים בי ולא ידעתי על קיומם ועל כך אני מודה לד"ר גילה קורץ, שבדרכה שלה, זימנה לי זאת דרך כתיבת הבלוג וזאת עשיתי בדרכי שלי.


מצרפת סרטון המתאר באופן תמציתי את יומן המסע שלי :

הסלמה אדומה

כמו בכל מסע שיוצאים אליו, הדרך ארוכה, עקלקלה, מתפתלת, רצופה באירועים משמחים וטומנת בחובה לא מעט סכנות.

ביומן המסע אותו אני עורכת מדי שבוע, מוקדש הפרק או במקרה זה מוקדשת הרשומה לתיאור אחת הסכנות בהן אני נתקלת - סכנה בשם "צבע אדום".

תזכורת קלה - שמי לימור ואני גרה באשדוד. שלום (:

בימים האחרונים הייתה נתונה אשדוד, יחד עם ערים נוספות בדרום הארץ, תחת איום בטחוני. אזעקת "צבע אדום" אשר הקפיצה אותי ואת שאר תושבי העיר בשעה 05.50 החזירה אותי שנתיים אחורה לאזעקה הראשונה שהושמעה פה,

מאז הבנתי שיש צורך רק באזעקה אחת כדי לדעת שהחיים נחלקים לשניים: לפני ה"צבע אדום" ואחרי ה"צבע אדום".

עם עיניים טרוטות משינה ומתורגלות 'צבע אדום', אני מוצאת עצמי בחדר המדרגות עם שכנים נוספים שאך זה עתה הקיצו יקיצה מורגלת אזעקה.

לאחר זמן ההמתנה במרחב המוגן, נכנסים הבייתה בכדי להתעדכן. כמובן, שעדכון חדשותי זה טרם עלה לאוויר, ולכן המקום אליו פונים לקבלת עדכונים והכלי להשגת המטרה הוא כמובן – הפייסבוק.  תוך דקות מספר החלו לעלות פוסטים על קירות המשתמשים, בהם שיתוף ברגשות, הלצות ועוד.

והנה מצאתי שימוש נוסף לפייסבוק – עדכון בשעת חירום, וזאת – מבלי להתכוון לכך.

לפני פחות משנה, היינו נתונים תחת אותו מצב חירום ולכן הגדירה עיריית אשדוד מצב חירום והשביתה את הלימודים במערכת החינוך בעיר. כמחנכת כתה, הקשר שלי עם תלמידיי התנהל באמצעות בלוג כיתתי שהיה מיועד ללמידה ושידרג עצמו לבלוג לשעת חירום. כתבתי על כך ברשומה "בלוג, מצב חירום והקשר ביניהם" בבלוג שלי וכאמור – פחות משנה והנה אנו באותו מעמד.

כעת  אני מוצאת עצמי נעזרת בבלוג הלימודי של המגמה, "תקשוב ולמידה" בהנחייתה של ד"ר גילה קורץ,  בכדי לערוך מעין ונטילציה ולנסות להעלות על הכתב את שהתרוצץ בראשי במהלך הימים האחרונים.

רגע לפני שמסתיים החופש הגדול, רגע לפני ששנת הלימודים נפתחת והמורים והתלמידים מגיעים ליום הראשון עם חששות ופחדים מהיום הראשון – מי תהייה המורה, ליד מי אשב, כמה שיעורים נקבל.... מתווספים לחששות אלה חששות כבדים יותר – חששות מהשמע ה"צבע האדום".

אני מלאת תקווה כי ימים של שקט ושלום ישובו במהרה ונוכל לחזור לשיגרה נוסח כחול-לבן.

מצאתי לנכון לצרף את השיר "ימים של שקט" – בביצועה של להקת לולה, מתוך אתר יוטיוב:

בלוג, מצב חירום והקשר ביניהם


בחרתי לכתוב על הבלוג ככלי לאיוורור רגשות במצב החירום בדרום, ההסלמה.
אני יושבת מול המסך, אצבעותיי על המקלדת, ממתינות לפקודה לנוע על המקשים, לחבר מקש אחד למשנהו ולהקליד את המשפטים הנכונים. אך בראש יש כאוס. השאלות מתרוצצות בראשי : מהיכן להתחיל ? מה להעלות על הכתב ? איך מנסחת ? ...


אני מתגוררת באשדוד שנמצאת בטווח הירי. מאז מלחמת "עופרת יצוקה", נראה כי גם אשדוד נכנסה לסטטיסטיקת הגראדים. נו, מה לעשות ? אנחנו הרי בעידן המאה ה-21 והטכנולוגיה מדברת בעד עצמה.


אודה ולא אבוש. כן ! אני מפחדת !


כמחנכת כיתה עליי לוודא שבשעת חירום, בתקופה בה הלימודים אינם מתקיימים, תלמידי כיתתי יוכלו ללמוד וכמובן – יוכלו לשוחח עם חבריהם על רגשותיהם ובכך לתת דרור לפחדים ולהבין כי הפחד והחרדה טבעיים הם ומשותפים לכולנו.


חלק מהתהליך הלימודי שלנו בכיתה כולל למידה באמצעות בלוג. בבלוג הלימודי מועלים תכנים לימודים סביב נושא מסויים, מועלים סרטונים לימודיים ואף כאלה העוסקים בטכנולוגיה והתלמידים מתבקשים להביע את דעתם ולהתייחס לתשובות חבריהם, תוך שמירה על כללי הכתיבה בבלוג.


הבלוג שימש אותי ואת תלמידי כיתתי כבלוג חירום כאשר פרצה ההסלמה הראשונה, בחודש מרץ. יצירת הקשר עם התלמידים הייתה באמצעות הבלוג הכיתתי (מה גם שאתר אוריינית קרס בשל העומס).


בבלוג הכיתתי, העליתי רשומות המתייחסות למצב הביטחוני, שיתוף ברגשות ובתחושות, היכן היה כל אחד בעת שמיעת האזעקה, כיצד פעל והעליתי משימות מקוונות בנושאים שונים במטרה להפיג את המתח.


הצעד הראשון בשיתוף היה שלי. התלמידים קראו את תגובתי והבינו כי מותר ונכון לחוש את שהם חשים. אט אט החלו התגובות לזרום ויחד איתן הועלו על כתב מילות חיזוק ועידוד הן לחברי הכיתה והן לצבא שלנו.


מפאת חסיונם של פרטי התלמידים, אני מנועה מלהציג דוגמאות.
אך היו בטוחים, כי גאה אני בתלמידיי שעשו שימוש נבון בבלוג והפכו אותו לכלי המסייע להם להתמודד, לפחות חלקית, עם המצב הקיים.

צעד ראשון ...

שלום חברים יקרים,

שמי לימור ואני סטודנטית לתואר שני המתמחה בתקשוב ולמידה במרכז ללימודים אקדמים.

במסגרת לימודי התואר, נתבקשנו על ידי המרצה, ד"ר גילה קורץ, לפתוח בלוג ואחת לשבוע להעלות פוסטים.

"בלוג ?! פוסטים ?! " - חשבתי לעצמי, "איך עושים את זה ?! "

לקחתי נשימה ארוכה, ועוד אחת ומסתבר שהייתי צריכה נשימה נוספת ורק אז ניגשתי למלאכה.

לפני שמתחילים, מהו בלוג ? 

בהתבסס על אתר ויקיפדיה, בלוג, פירושו בעברית - יומן רשת או רשומון.

זהו אתר אינטרנט שבו הבלוגרית, במקרה זה - אני, מעלה פוסטים מגוונים, כדוגמת חוויות לימודיות, מקצועיות, תהליכים שעברנו בקורס, תהליכים שעברתי עם תלמידי בכיתה וברצוני לחלוק זאת עימכם.

שם הבלוג הוא "יומן מסע" ובטוחני כי השם מדבר בעד עצמו.

אני מזמינה אתכם לקחת תרמיל ומקל ולהצטרף אליי  למסע מופלא וקסום בו עולם המציאות נפגש עם העולם המקוון, וזאת הודות לפלאי הטכנולוגיה.

אשמח לקבל תגובות והערות מקדמות ומחמיאות אשר יתרמו להבניית תובנות חדשות בנושאים השונים. 

מסע נעים ומהנה,

לימור

מצרפת את השיר " יומן מסע " בביצועם של אביב גפן ואריק איינשטיין מתוך אתר יוטיוב :