פייסבוק על גלגלים ...

" אמור לי מי הם חבריך
ואומר לך באיזה מכונית אתה נוהג "

- הנרי פורד -

קראתי ש...

פייסבוק תופסת תאוצה ועוברת מהמחשב האישי ומהסמארטפון אל הרכב האישי.

הכיצד ?

חברת מכוניות היוקרה "מרצדס" עתידה להשיק את אפליקציית פייסבוק אשר תותקן במערכת התקשורת של הרכב באחד מדגמיה. כמובן שהגירסא המותקנת אינה הגירסא המלאה של פייסבוק והיא תותקן בתאימות מרצדסית.

האפליקציה תוכננה במיוחד בעבור נהגים ואינה מיועדת להסיח את דעתם מן הכביש (האמנם ? ), ולכן השירותים שמציעה האפליקציה הם  בסיסיים, כדוגמת איתור מקומם של חברים, מסעדות ועסקים הנמצאים ברדיוס הנהיגה.

כמו כן, יוכל הנהג לבחור ממאגר סטטוסים מה ייכתב על קיר הפייסבוק, ואני מצטטת: "בלחיצת כפתור מבלי שיצטרך להקלידם תוך כדי נסיעה" – ואני שואלת - הייתכן ולחיצת כפתור אינה נכללת ברשימת מסיחי הדעת מהנסיעה על הכביש ועוד שמדובר ברכב מסוג מרצדס המסוגל להגיע למהירות עצומה ?

יתרונה של האפליקציה הוא שהיא יכולה לזהות את מיקומו של הנהג, להתחשב בתנועת הרכבים וכך להודיע בפייסבוק מהו הזמן המשוער שהנהג יגיע אל יעדו. ואני שואלת – ומהם החסרונות ?

דן רוז, סגן נשיא לשותפויות ושייוק ברשת, מנמק את השימוש באפליקציית הפייסבוק ברכב בכך שגם ככה אנשים משתמשים במכשיר ניווט, אז מדוע לא לצרף לכך גם את איתור החברים הנמצאים באיזור ותולה את הסיבה לכך בהתרחבות המדיה החברתית.

כמובן שדן רז מעודד את התקנת האפליקציה בעידן הרכבים החכמים וזאת במטרה ,לאפשר לאנשים לתקשר עם חבריהם ולנצל את ההקשר החברתי", ואני שואלת – מה רע בלהרים טלפון לחברים ולקבוע איתם מקום למפגש ? מדוע גם פה יש להכניס איזה רעיון וירטואלי שמסייע שוב בניתוק בני האדם מהמציאות ?

מנהל מוצרי התקשורת במרצדס, רוברט פוליקנו, מבטיח כי השירות הפייסבוקי החדש לא יגרום להסחות דעת הנהג וכי אפליקציה זו היא שוות ערך למערכת ניווט או רדיו פועל. כאשר הרכב נמצא בתנועה הפעולות המצריכות כתיבה טקסטואלית לא תפעלנה ומשחקים חברתיים, כדוגמת Farm Ville  לא יפעלו. ואני אומרת – מזל ! בדמיוני אני רואה את הנהג מאחר לפגישת העסקים או לפגישה עם חבר מרעיו בתואנה של "היה עליי לטפל בחווה".

מקריאתי את הכתבה, חשתי כי אינני מצליחה למצוא שום דבר טוב בהתקנת אפליקציית פייסבוק ברכב, בין אם מרצדס ובין אם סוסיתא. 

להיפך, עם כל מילה שקראתי הרגשתי כיצד אני מפתחת אנטיגוניזם – האם זה בשל פלישת הפייסבוק לתחום התחבורה, שגם כך יש לנקוט בו במשנה זהירות ? האם זה בשל העובדה שהתקשורת האמיתית עם החברים הולכת ומאבדת את זהותה בעבור פייסבוק על כוחות סוס ?  האם זה בשל העובדה שמפחיד אותי לחשוב שאנשים אכן יתקינו את האפליקציה ברכבם ויעשו בה שימוש, גם אם זה כרוך בלחיצת כפתור ?

ומה הדין לגבי לחיצת כפתור באפליקציית הפייסבוק הרכבי ? האם שווה ערך הוא לשיחה במכשיר נייד בעת נהיגה או שמא לנסיעה ללא חגורת בטיחות ? ואולי אפילו גם לא יהיה לאפליקציה הזו משקל, כי אחרת – מדוע התקינו אותה ברכב ?

אין לי תשובות לשאלות הללו. אני רק יכולה לומר שאני מוצאת את השימוש בפייסבוק ברכב כאקט מיותר המערער את מרקם החברה האנושית, שגם כך מתכנסת אל תוך עצמה ומנתקת עצמה מהעולם האמיתי, המוחשי, בעל הריחות והמגע המוכרים.


חבל לי שישנם דברים שצריכים, לדעתי, להשאר כפי שהם ואל לנו לגעת בהם, כי הם הרכב מנצח בדיוק כפי שהם במקור, ואחד מהם הוא הקשר האנושי החברתי, שלטעמי, הולך ונכחד בשל התקדמות והאצת הטכנולוגיה. האם כך אמורה להראות החברה העתידית שלנו ? חברה וירטואלית ?

ובאם אתייחס לציטוטו של הנרי פורד המופיע בתחילת הרשומה,  הייתי כותבת לגבי מרצדס - 

 " אמור לפייסבוק הרכבי היכן אתה – וכך תוכל למצוא את חבריך ".

פייסבוק וציר הזמן (השאול ?)

ענקית הרשת החברתית, פייסבוק, משתדרגת השכם וערב, ובכל כניסה שלי לפייסבוק אני נתקלת באפליקציות חדשות ובשינויים בעטיפת הפייסבוק.

בימים אלה מכניסה פייסבוק אפליקציה חברתית חדשה בשם "ציר הזמן".

תפקידו של ציר הזמן הוא, כשמו כן הוא, לתאר תמונת מצב היסטורית ועדכנית – החל מיום הולדת המשתמש ועד ליום בו העלה המשתמש תמונה עדכנית או כתב הודעה או פוסט בולט במיוחד.

כאשר קראתי זאת, לא ידעתי כיצד לעכל את הדברים ועלו בי שאלות מוסריות לא מעטות.

ואני שואלת – היכן עובר הקו הדק בין צנעת הפרט ושמירה על פרטיות משתמש פייסבוק לבין חשיפת כל פרטיו, תוך  עידוד המשתמש מצד פייסבוק להשלים את כל הפרטים החסרים בציר הזמן וזאת בכדי שכל חבריו לפרופיל יוכלו לראות ולהנות. והרי, מבחינת פייסבוק – כל המוסיף – הרי זה משובח והרי זה חברתי.

אך לא בעיניי.

אף פעם לא הבנתי את הצורך לעמעם את הגבול בין הפרטיות לבין החשיפה לכלל.
כאדם, אינני נוהגת לשתף את כולם בְּרָזֵי , אלא רק את המשפחה והחברים הקרובים אליי באמת. וייתכן – וזוהי הסיבה שבגינה לקח לי זמן לא מועט לפתוח פרופיל פייסבוקי.

דבר נוסף שאינני מבינה הוא מדוע עליי להעלות את תמונת ינקותי לכל העולם ? אני זוכרת שאת התמונות הללו, תמונות הינקות, עם החיתולים, באמבטיה, עם המגבת, על הבטן, התביישנו והובכנו כאשר הורינו הראו זאת לבני המשפחה שהגיעו, ולאחר 20 שנה, בעידן הפייסבוק – מה השתנה העידן הזה מכל העידנים ?

ומה קורה עם תיעוד הכל המקרים המביכים שקרו לנו יחד עם חברינו ? כל הצחוקים נשארו בתוך החבר'ה והפכו עם הזמן לבדיחות הפרטיות שלנו, מדוע כעת עליי לחלוק זאת עם אנשים שאינם מבינים את הסיפור המסתתר מאחורי התמונה או מאחורי המשפט הקצר שהעליתי בפוסט ? האם השיתוף נעשה רק לשם קבלת Like או תגובה חברתית ??

האם העובדה שאנו חיים בחברה מתפתחת בקצב מואץ היא זו הסיבה שבגינה עלינו לחשוף את עצמנו ולא להשאיר שום דבר אישי, שלנו, המלווה אותנו לאורך כל החיים ?

האיזון הוא איזון ערכי, חברתי, רגשי, מקצועי ועוד. בכל דבר ודבר שאנו עושים בחיינו, אנו מחפשים את האיזון, מחפשים להיות מאוזנים – כיון שאנו יודעים שברגע של חוסר איזון, הדברים מתערערים ואנו מאבדים שליטה.

אני מאמינה שכפי שאנו שואפים להיות מאוזנים בחיינו הפרטיים או המקצועיים, כך עלינו לנהוג גם בעולם הוירטואלי – עולם המאפשר פתיחות ושיתוף בכל, ובכך למעשה מערער את האיזון אותו יצר האדם.

 בל נשכח גם, כי לטכנולוגיה גם יתרונות וחסרונות ...

לא אשכח כיצד סייע בידי הפייסבוק להיות נוכחת בערב זכרון כה חשוב ומשמעותי. יחד עם זאת, בקצב התפתחות כה מהיר, אינני יודעת אם סך החסרונות גובר על סך היתרונות ומסייע בהעלמת הגבולות בין המציאות לוירטואלי, בין החברים האנושיים לחברי הרשת החברתית, בין תמונות באלבום המשפחתי לבין תמונות באלבום וירטואלי, בין היכולת להכיר  אנשים בעולם אמיתי לבין היכרותם בעולם וירטואלי. בין היכולת לכתוב את שמי בגוגל ולדעת שאני קיימת ברשת לבין היכולת שלי להשאר אנונימית ועדיין לדעת אני קיימת.

אינני יודעת גם כיצד אפעל כאשר אצטרך להתמודד עם ציר הזמן של פייסבוק. הרי הגדרתי את הפרופיל שלי כפרופיל אנמי וחסר פעילות וגם היום אין לי כל בעיה עם האנמיות הזו.

אני רק יודעת דבר אחד –

בעידן בו מדברים על הדרת נשים מהמגזר הציבורי, מבלי משים, מדברים גם על הדרת הפרטיות מהמרחב הציבורי ועם שניהם – אינני מסכימה. ובמידה ופייסבוק יכפו בנימוס את ציר הזמן עליי כמשתמשת – אדיר את שמי מהרשת החברתית וזה רק עניין של זמן עד שזו תהפוך עבורי להיסטוריה על ציר הזמן.

חומר למחשבה :

מצרפת סרטון על צעיר אוסטרי העונה לשם מקס אשר ביקש מפייסבוק פירוט של סך המידע שפייסבוק אסף עליו, וזאת בהתאם לחוקי הפייסבוק הנהוגים באירופה, וקיבל דיסק הכולל יותר מ-1,000 קבצים שחשב שמחק מהפייסבוק.... 

הסלמה אדומה

כמו בכל מסע שיוצאים אליו, הדרך ארוכה, עקלקלה, מתפתלת, רצופה באירועים משמחים וטומנת בחובה לא מעט סכנות.

ביומן המסע אותו אני עורכת מדי שבוע, מוקדש הפרק או במקרה זה מוקדשת הרשומה לתיאור אחת הסכנות בהן אני נתקלת - סכנה בשם "צבע אדום".

תזכורת קלה - שמי לימור ואני גרה באשדוד. שלום (:

בימים האחרונים הייתה נתונה אשדוד, יחד עם ערים נוספות בדרום הארץ, תחת איום בטחוני. אזעקת "צבע אדום" אשר הקפיצה אותי ואת שאר תושבי העיר בשעה 05.50 החזירה אותי שנתיים אחורה לאזעקה הראשונה שהושמעה פה,

מאז הבנתי שיש צורך רק באזעקה אחת כדי לדעת שהחיים נחלקים לשניים: לפני ה"צבע אדום" ואחרי ה"צבע אדום".

עם עיניים טרוטות משינה ומתורגלות 'צבע אדום', אני מוצאת עצמי בחדר המדרגות עם שכנים נוספים שאך זה עתה הקיצו יקיצה מורגלת אזעקה.

לאחר זמן ההמתנה במרחב המוגן, נכנסים הבייתה בכדי להתעדכן. כמובן, שעדכון חדשותי זה טרם עלה לאוויר, ולכן המקום אליו פונים לקבלת עדכונים והכלי להשגת המטרה הוא כמובן – הפייסבוק.  תוך דקות מספר החלו לעלות פוסטים על קירות המשתמשים, בהם שיתוף ברגשות, הלצות ועוד.

והנה מצאתי שימוש נוסף לפייסבוק – עדכון בשעת חירום, וזאת – מבלי להתכוון לכך.

לפני פחות משנה, היינו נתונים תחת אותו מצב חירום ולכן הגדירה עיריית אשדוד מצב חירום והשביתה את הלימודים במערכת החינוך בעיר. כמחנכת כתה, הקשר שלי עם תלמידיי התנהל באמצעות בלוג כיתתי שהיה מיועד ללמידה ושידרג עצמו לבלוג לשעת חירום. כתבתי על כך ברשומה "בלוג, מצב חירום והקשר ביניהם" בבלוג שלי וכאמור – פחות משנה והנה אנו באותו מעמד.

כעת  אני מוצאת עצמי נעזרת בבלוג הלימודי של המגמה, "תקשוב ולמידה" בהנחייתה של ד"ר גילה קורץ,  בכדי לערוך מעין ונטילציה ולנסות להעלות על הכתב את שהתרוצץ בראשי במהלך הימים האחרונים.

רגע לפני שמסתיים החופש הגדול, רגע לפני ששנת הלימודים נפתחת והמורים והתלמידים מגיעים ליום הראשון עם חששות ופחדים מהיום הראשון – מי תהייה המורה, ליד מי אשב, כמה שיעורים נקבל.... מתווספים לחששות אלה חששות כבדים יותר – חששות מהשמע ה"צבע האדום".

אני מלאת תקווה כי ימים של שקט ושלום ישובו במהרה ונוכל לחזור לשיגרה נוסח כחול-לבן.

מצאתי לנכון לצרף את השיר "ימים של שקט" – בביצועה של להקת לולה, מתוך אתר יוטיוב:

הפייסבוק - רשת חברתית ? לימודית ? או אקלקטית ?

בסמסטר הנוכחי מצאתי את עצמי משוייכת לארבע קבוצות למידה בפייסבוק, וכך שיוך זה תפס מקום מרכזי הן בתיבת הדואר שלי והן מבחינת הבמה בה מתקיימים מרבית מהארועים ועצם כך, הפייסבוק הדיר את רגלי הפורום הלימודי של אתרי הקורסים עד לכדי התנתקות.

על-פי דבריה של ד"ר גילה קורץ, "רשת חברתית הינה פלטפורמה טכנולוגית המאפשרת לגולשים לשתף בתכנים בינם לבין עצמם". שיתוף הוא מילת המפתח. בקבוצות הלימוד אותן הזכרתי מתקיימת אינטראקציה לימודית-חברתית.

את השיתוף אני, מרשה לעצמי, לחלק לשני  סוגים: שיתוף לימודי ושיתוף פרטי-אישי.

השיתוף הלימודי מתבטא בתוכן לימודי, דרך עזרה וסיוע טכנולוגיים וכלה במתכונים טעימים ומומלצים. בעוד שאין לי שליטה על השיתוף האישי. באחת הרשומות שכתבתי ציינתי כי פרופיל הפייסבוק שלי אנמי. עצם שיוכי לארבע קבוצות לימוד, המונות אמנם את אותם האנשים, מאפשרת, מבלי לקבל את רשותי, לעשרות אנשים גישה לפרופיל שלי ובכך נפגמת הפרטיות שלי.

מדוע ארצה לשתף אנשים שאינני מכירה מעבר לעולם הלימודי לשתף בפרטים שאותם אני משתפת רק עם החברים שלי ?

ד"ר אלון הסגל המליץ לנו בסמסטר הקודם לפתוח שני פרופילים בפסייבוק-האחד אישי והשני מקצועי.

אני חושבת שבדיעבד אולי היה לעשות כך ולפתוח פרופיל מקצועי, ובמקרה זה, המיועד אך ורק לתכני הלימודים. לו הייתי פועלת כך, תיבת הדואר הייתה מודה לי ואנשים רבים אשר שלחו לי מייל לא היו כועסים עליי שלא החזרתי להם תשובה בשל הצפת מיילים לימודיים הדוחסים את המיילים האישיים שלי וכמובן – הפרטיות שלי הייתה נשמרת.

שם הסרטון שהציגה ד"ר קורץ הוא 'רשתות חברתיות כסביבת למידה אלטרנטיבית' וד"ר קורץ שואלת מדוע הרשת החברתית מוגדרת כסביבה אלטרנטיבית, ומשיבה על כך –

פייסבוק לא נועד לשם למידה ופתיחת קבוצות לימוד. מטרתו העיקרית של הפייסבוק היא שיתוף ברגעים כייפים, משמחים, משמחים יותר וחוויות אישיות, ומכאן – האלטרנטיביות.

לדעתי, כדי להשתמש בפייסבוק ולהתאימו לצורך לימודי אולי קיים הצורך להגדיר פייסבוק חינוכי, כך שבנוסף – facbook.com, יפותח פייסבוק לימודי-חינוכי, על משקל – facebook.edu.com ובאופן שכזה הגדרת התפקידים של הפלטפורמה ומיון ההודעות האישיות והלימודיות ברורים ונהירים, ובכך ימנע ממני הצורך להכנס להגדרות של הפייסבוק שאינן נותנות לי מענה.

בכך אני גם משיבה על כותרת הרשומה. אין לי כל בעיה עם קבוצות לימוד בפייסבוק, מבחינתי תרומתן לתהליך הלימודי רבה יותר מאשר פורום לימודי בו ההתנהלות היא סטטית יותר ודורשת מהמשתמש להכנס לאתר לימודי שבו גם אין אפשרות לדעת מתי ישנה הודעה חדשה, בעוד שהפייסבוק הוא יותר דינמי ומספר הכניסות אליו ביום הוא גדול יותר וכמובן יש התראות על הודעות חדשות.

אך אני עדיין מאמינה שנבון יותר לפתוח שני פרופילים, האחד אישי והשני עסקי/לימודי ובכך למנוע טשטוש הגבולות בין הפרטי לציבורי.

בדיוק כפי שלא מערבים Business with pleasure, כך אין לערב Private with public.

העם דורש Like חברתי

בשבועות האחרונים מחאת האוהלים תקעה יתד משמעותי באקטואליה ובקרב אזרחי המדינה.

מחאת הדור הצעיר בגין עוולות חברתיים הנגרמים בחברה הישראלית ומונעים מצב של קיום בכבוד.

הדור הצעיר הוא אותו דור דיגיטלי אשר נולד לתוך העולם הדיגיטלי. ואכן, המחשב והאייפון הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף האוהלי ומשמשים ככלי מרכזי בידי המוחאים לשתף את עם ישראל בארועים המתרחשים והעתידיים להתרחש.

והיכן ניתן למצוא עדכונים והודעות שוטפות על כך ?

בפייסבוק, כמובן.

בניגוד למהפכה שהתרחשה במצרים, בה הפייסבוק שימש ככלי ממנו יצא ההמון אל הרחובות. מחאת האוהלים פועלת באופן הפוך – היידוע והשיתוף על קיר הקבוצה משמש אך ורק לצורך יידוע ושיתוף בנעשה.

מארגני מחאת האוהלים משתמשים ברשת האינטרנט של בת הקפה הנמצאים סביבם והם מעדכנים באופן שוטף את דף הפייסבוק. אך לא די בדף בית אחד, או שמא עליי לכתוב דף אוהל אחד. ישנם דפים נוספים המציינים אירועים שונים, כדוגמת הפגנות אשר מתארגנות ברחבי הארץ ומפה המציינת היכן ממוקמים מוקדי המחאה.

תארו לכם את מחאת האוהלים ללא פייסבוק ... או את מחאת הקוטג' ללא פייסבוק ... או אולי את המהפיכה במצרים ללא פייסבוק.. ולא רק במחאות עסקינן  - ישנם דברים רבים המתקיימים בזכות והודות לפייסבוק, אחד מהם הוא ערב הזכרון בו נכחתי הודות לפייסבוק ועל כך אף נרשמה רשומה בבלוג שלי, אך בל נשכח כי בצד דברים רבים אלה, ישנם גם דברים פחות נעימים ופחות חיוביים המצרכים משנה זהירות.

שוב אני מוצאת עצמי נחשפת לשימוש נאות של הפייסבוק הממלא את ייעודו כרשת חברתית והפעם בידי החברה הישראלית הצעירה היוצרת שינוי חיובי ומהותי עבור החברה הישראלית בה אנו חיים בעידן המאה ה-21.

פייסבוק, מחד ומאידך

רשת חברתית המשתייכת לטכנולוגיית Web2 ובבסיסה הרעיון של שיתופיות והרגשת שייכות חברתית.

עבור מרבית האוכלוסיה, הפייסבוק הוא דינמי ומהווה חלק בלתי נפרד מחיי הצעירים ובני נוער רבים בכל רחבי העולם. (דברים אלו מתבססים על ההקדמה במאמר שכתבו שרודר וגרינבאו [Schroeder, J., and T. Greenbowe.] והועלו בשיעור). כך שמבחינת שאר העולם, אם אין לך פייסבוק, אתה לא קיים.

אך לא בבית ספרי.

בשיעורי התקשוב של ד"ר גילה קורץ דובר, לא אחת, על רשתות חברתיות וביניהן הפייסבוק. בין השאלות שנשאלנו עלתה השאלה מהו פייסבוק עבורנו ... תשובתי בעניין הייתה: ספר ללא פנים ... Book without Face.

ואכן, עבורי, מהווה הפייסבוק, ספר ללא פנים. ספר בו אין הקדמה ואין ביוגרפיית משתמש, ספר בו תוכן העניינים אינו מעיד על תוכן הספר. ניתן לומר, כי הפרופיל שלי די אנמי ופעילות רבה אין בו. אך בוודאות יכולה אני לומר כי אין זה מעיד עליי כאדם וכאישיות ובהחלט אין זה מעיד על חוסר קיומי.

לא במקרה הבא.

לפני מספר חודשים פגשתי באירוע כלשהו תלמידים שהייתי המחנכת שלהם בכתה ג, לפני כ- 10 שנים. היום הם לקראת סיום כתה יב' ועומדים לפני גיוס. ההתרגשות הייתה עצומה !  וכמובן שבין התרגשות לשמחה החלפנו גם פייסבוק.

זמן קצר לאחר מכן, קיבלתי הזמנה בפייסבוק מיקיר, אחד מהתלמידים שפגשתי. יקיר איבד את אחיו תוך כדי פעילות מבצעית בעזה, סרן משה טרנטו, ז"ל. ההזמנה הייתה לערב ציון זכרו של האח וזכרה של אירית שטרית, ההרוגה הראשונה באשדוד במהלך המלחמה "עופרת יצוקה".

במשך זמן ארוך התלבטתי אם ללכת לארוע ואת ההתלבטות, עזר לי לפתור, שוב, הפייסבוק. 
ביום רביעי, 4.5.11, כשעה לפני תחילת האירוע, ראיתי כי אחד מהתלמידים מחובר ופתחתי איתו בשיחת צאט. לא הייתי צריכה הרבה כדי לדעת מה עליי לעשות, ומספר רגעים לאחר השיחה כבר החשתי פעמיי לעבר האודיטוריום של מקיף ח', בו התקיים ערב שירי הלוחמים.

במהלך הטקס, הגעתי להארה. הבטחתי לעצמי לספר את סיפורו של משה טרנטו, ז"ל ולהעבירו הלאה לתלמידים.

טרם מצאתי את המילים כדי לתאר את שחשתי, את עוצמות הרגש המהולות בעצב מהאירוע ובהתרגשות מלראות את התלמידים שחינכתי לפני כ-10 שנים. ולכן אני מרגישה שחסרות כאן המילים שתפקידן למלא את שקשה לי לתאר.

בסופו של הערב, הצטלמנו יחדיו והתמונה, איך לא, הועלתה במיידית על ידי אחת הבנות לפייסבוק תחת הכותרת: "תמונת מחזור כתה ג1 ", בצירוף לב קטן.

לסיכום, אני יכולה לומר, כי הפייסבוק מחד, הפגיש בין אנשים שלא ראו זה את זה, שימח ושיתף בכך גם את האחרים. ומאידך, קשה לי להעלות על הכתב את שאני חשה ודווקא במקרה זה, ייצג הפייסבוק את האנטיתזה המוחלטת למשפט "אם אין לך פייסבוק - אתה לא קיים" ועבור תשובתי Book without Face  וזו קיבלה משמעות חזקה ביותר - התמונה קיימת, אך האדם אינו.

לדף הפייסבוק של  סרן משה טרנטו, ז"ל  

 מצרפת את תמונת המחזור שלי עם תלמידי כתה ג1, אז, יב' היום :